איוב כ2-כא1 - 297

שלום וברכה כיצד מיישיבים את הסתירה פרק פרק יא בהלכות מלכים שבהם הרמב"ם כותב להלכה כיצד מזהים את מלך המשיח ואת סדר תהליכי הגאולה (עמידת מלך, קיבוץ גלויות, נצחון האומות ובניית המקדש) ואילו בפרק יב הרמב"ם כותב שלא נדע את תהליכי הגאולה איך יהיו עד שיהיו. האם הרמב"ם בפרק יב חזר בו ממה שכתב בפרק יא?

שלום כבוד הרב:
אנחנו שלושה חברים שניים מאיתנו חברים מילדות והאחד היכרנו לפני 10 שנים.
כשהכרנו אותו אביו נפטר וכדרך עולם שומרים 11-12 חודש ובשנה הזאת הוא היתחזק ולמד ממש חזר בתשובה שלמה ואמיתית ותמיד נשאר חבר טוב ועוזר ואוהב ואפילו מנסה להחזיר אותנו בתשובה בדרך שהוא מזמין אותנו לשעורי תורה ותמיד היינו הולכים איתו בהתחלה בגלל השתיה והכיבוד שהיה כל ערב כזה .ולא מזמן הוא קיבל תעודה מהרבנות משהוא יורה יורה

מזה היורה הזה סלח לי על הבורות והאמת גם אני רוצה לחזור בתשובה ואני לא יודע איך.
ואם אני אחזיק מעמד כבוד הרב תן לי תשובה מהר כל מה שתגיד אני מוכן לקבל עלי בלי נדר

לכבוד הרב בהמשך לשאלה על פניה לצדיק בקברי צדיקים, שידוע שיש מחלוקת האם מותר לפנות לצדיק עצמו או לא. נניח שהלכה כפוסקים שכן מותר או שאין בזה לכל הפחות איסור. מבלי להכנס לשאלת היתא הפניה למת, האם לפי הרמב"ם יש בכלל ממשות בפניה כזאת? כלומר האם לפי הרמב"ם הצדיק באמת יכול לשמוע את תפילתו של הפונה אליו בעולם האמת ובאמת יכול לעזור לו מעולם האמת? כי הרי לפי הההגיון זה לא ברור. הצדיק כבר נפטר והוא כבר בעולם האמת.... ולמעשה איננו יודעים בדיוק איפה הוא עכשיו, אם הוא בגן עדן, אם הוא חזר בגלגול, ועוד הרבה אפשרויות. ולא ברור כיצד הצדיק שומע את מי שמתפלל בציון שלו.

לק"י

האם עצם כך שיש מחלוקות ראשונים בענייני מחשבת ישראל/אמונה הרי שאחד מכל בעל מחלוקת טועה?

וא"כ, לפי זה יוצא שמי שטועה תורתו אינה תורה ולכן לא נוכל לברך על לימודו ברכת התורה מפאת הדין, ספק ברכות להקל?

אני יודע שאין זה כך, אך מדוע שלא נוכל לומר כך?

האם אפשר לומר ששני הראשונים צודקים כמו שאנו אומרים על מחלוקות התנאים והאמוראים "אלו ואלו דברי אלדים חיים" ? והפירוש לכך הוא שלדוג' אם יש טמא וטהור אז באותו דבר שדנו עליו יש צדדים של טמא ויש צדדים של טהור אבל חייבים לפסוק הלכה אז נפסקה הלכה מסויימת, אך לא חלילה שאחד טועה... מה נאמר במקרה שלנו?