תכנים לקריאה נוספת
לכבוד הרב. אוי לי על ביתי שחרב
לכבוד תורתו. מה נדבר ומה נצטדק. אין לי כח אור לכתוב כדת, רק מכיון שריבה ריבי, קטונתי, ונשאתי תפילה אליך לעזרני, בקלות דעתי, על דבר דין לבחור שהיה, במצב מאד קשה,לפני כ8 שנים, או 7, ולא אוכל להתחתן ולחיות בלי לטפל, והנני שבורה ורצוצה בנסיונותי. חסרת כח אלימות או מניע, להעביר ,לפנות, בוודאי שלא פניתי לחילונים או משטרה,אין לי פרנסה ויכולת רדיפה. וכו'. ידוע ידעתי שבפעם הקודמת שכתבתי לא היה ממש נקי בנקיון דעה, וענית לי תשובה שסתמה הפתח. משהו שזורק החוצה, עוד נסיון עזרה. ואז ראיתי שנשרפו ספרי התורה . בעירו. אז אמרתי - 'יש א-להים נוקם על הדת'.
ידינו לא שפכו את הדם הזה? – המערכה למיגור הרצח בכבישים
האמנם אין לממסד ולרבנים אחריות באסונות הקשים בכבישים?
האמנם יכולים אנו לאמר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?
הממסד הדתי החינוכי והלאומי חייב לעשות חשבון נפש על חלקו במערכה למיגור הרצח בכבישים.
מהם הפתרונות שמציעה ההלכה להתמודדות עם התגברות מעשי השוד והרצח ברחובותינו?
האם הנהגת דין תורה של עונש מות לרוצחים הכולל הסתייגויות רבות יכול להיות ישים בימינו כמנגנון בלימה לשפיכות הדמים ברחובות?
מהם הכלים שמספקת ההלכה לשלטון (לביה"ד או למלך) להתמודד עם תופעות של כנופיות פשע המרימות ראש ופוגעות בחפים מפשע?
כיצד מתגברת תורת ישראל על האבסורד שבכליאת הפושע תוך הטלת עול פרנסתו על הציבור כולל מי שנפגע ממנו?
האם ביהמ'ש העליון יוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' לאחר שפסק 'לפתוח השמים' בעידן מגיפת הקורונה?
הרב רצון ערוסי - החלטת בג"ץ ל'פתוח את השמיים' מסכנת חיי אדם