שאלות ותשובות לשמחת תורה שחל בשבת

גאוני בבל הקדמונים הנהיגו את המנהג לשמוח עם התורה, משום שביום זה מסיימים את קריאת התורה ומתחילים מחזור קריאה חדש.

הייחודיות בשמיני עצרת בו אין סוכה ואין לולב ואז השמחה היא בקרבה לה׳. במלאות כל ימי החגים מתעלים ל— "נגילה ונשמחה בך”, בך - בתורתך! בך - באלודותך!

לשיטתנו אין צורך להמתין לקידוש לצאת הכוכבים, זה משמעותי למי שיש לו צורך מיוחד לדוגמא שמירה בצבא או בבתי חולים. אך את הסעודה יש להתחיל מצאת הכוכבים.

אין איסור לשבת בסוכה, אבל יש לפסול את הסוכה לפני כניסת החג והשבת למי שמעוניין לשבת בה בחג.

מאחר שהשתמשתם בה כסוכה בימי החג, הישיבה בה נראית כאיסור 'בל תוסיף', שאין להוסיף מצווה על מצוות שבעת ימי הסוכה שקבעה התורה. לכן עושים שינויים כגון שמניחים בה סירי בישול, או הניחו לפני השבת ניילון על הפרגולה.

סמוך לסוף היום — כן.

כן. בבין השמשות של ליל שמחת תורה הוא כבר אינו מוקצה למצוותו ולכן ניתן לאכול אותו בשמחת תורה.

הרמב״ם ומרן השולחן ערוך אוסרים מחיאת כפיים וריקוד בשבת וביום טוב, משום שגזרו „שמא יתקן כלי שיר”. תיקון קטן בכלי נגינה עלול להיות מלאכה מן התורה, ולכן חכמים גזרו גם על הדברים המלווים את הנגינה.

יש להן על מה לסמוך. התוספות כתבו היתר, והרמ״א ואחריו המשנה ברורה מביאים גם היתר לריקוד בשמחת תורה לכבוד התורה. אולם אצלנו יש לשמור על מנהגנו.

אין זה מנהגנו, ואין לשנות מן המנהג. השמחה צריכה להיות סולידית ואצילית.

מורינו הרב יוסף קאפח, תיאר את מנהג זקנינו: פוסעים שתיים־שלוש פסיעות ומכופפים מעט את הברכיים. שמחה מתונה ומכובדת, בלי קפיצות והשתוללות. בשיעור הבאנו גם אפשרות של הליכה בלבד במעגל. לא צריך להשתולל כדי לשמוח.

מחזיק ספר התורה עליו להחזיקו בכבוד וביראה. גדולי ישראל יצאו נגד המקפיצים ספר התורה מעלה ומטה או זריקתו ותפיסתו כאילו היה חפץ של חול. בבית הכנסת הנהגתי שהנוטלים את ספר התורה יתעטפו בטלית, גם בליל שמחת תורה.

בנחת, בחן ובאהבה. הערה בתקיפות עלולה לעורר התנגדות. צריך לדבר בדרך שבה הדברים יתקבלו.

לא. יש לגבאים להוציא את הספר הכשר מן הארגז מראש ולגלול אותו בזהירות במקומות הקריאה כעין אקורדיון, ויכסו את הספר בצורה מכובדת, כך שיהיה קל לעבור מ„וזאת הברכה” לבראשית ומבראשית למפטיר.

בדברי הרמב״ם החובה היא שבוע בשבוע: להשלים את הפרשה עם הציבור, בזמן שהציבור קורא אותה. אין צורך להשלים אחורה.

לשיטתנו, לא זה ולא זה. עם זאת, פשטה ההוראה לומר „רצה והחליצנו”, ולגבי „יעלה ויבוא” יש אומרים שלא יאמר. לכן עדיף לברך ברכת המזון לפני השקיעה ולא להיכנס למחלוקת.

אינו חוזר, כי זהו זמן הגשמים. חז״ל דחו את הבקשה מפני עולי הרגלים.

תקנה שתיקן בית הדין הגדול — רק בית הדין הגדול יכול לשנות אותה ולכן אין לשנות.

אסור לאכול בבית הכנסת.

גם קהילה שנהגה כך במשך שנים, אין לאכול בבית הכנסת ויש לקיים את האכילה בחוץ.

אסור לאכול בלי קידוש רק לשתות מים. קודם מקדשים ואז אוכלים.

יוצאים לחצר בית הכנסת, מקדשים וטועמים — לא סועדים. לאחר מכן חוזרים להקפות, למפטיר ולמוסף.

לפני מוסף, ההיתר הוא לטעום בלבד, ולא לסעוד.

מסמיכים את תפילת מוסף לשחרית, יוצאים אל מחוץ לבית הכנסת, מקדשים וסועדים. לאחר מכן מקיימים את ההקפות.

אין זה מכבוד בית הכנסת להביא בו משקאות חריפים העלולים להביא לשיכרות. אלא מביאים יין לקידוש. וראוי שהמקדש יהיה ישראל ולא כהן, ושאר הציבור ישמעו ויצאו ידי חובה. יגישו משקאות קלים במקום משקאות חריפים.

לא, משום שכך הכהן מבטל מצוות עשה מן התורה. עצם קיום הקידוש אינו מונע נשיאת כפיים, ובוודאי שאין למנוע מכהן שלא שתה יין לברך ברכת כהנים.

ישמע קידוש מישראל ויצא ידי חובה בלי לשתות יין. לאחר מכן יוכל לטעום.

לא. פחות מרביעית מותר; גם רביעית יין ששותים בשתי פעמים, או שנמזגה במעט מים, אינה מונעת נשיאת כפיים. לעומת זאת, רביעית יין חי בבת אחת, או יותר מרביעית, גם במזיגה ובהפסקות, מונעות נשיאת כפיים, עד שתסור השפעת היין