נראים הדברים שאם אדם נועל נעליים שאינם נעלי עור (המותרות ביוה"כ), צריך לברך שעשה לי כל צרכי, כי לא היום פוטר מהברכה, אלא המציאות, אם הוא הולך יחף. עיין ספר תורת המועדים להר"ד יוסף, כרך ימי בין המצרים, עמ' שה-שו. ואפשר שלא נהגו לברך בגלל שיש נעלים המותרות ביוה"כ, שמרגישים בהם קושי הארץ, וכאילו האדם יחף ולכן לא בירכו, אף שיש נעלים קשיחות שאינן עור, ואין הנועלן כיחף.