האם ה"אתאיזם" נחשב למחלת נפש?
לכב' הרב , שלום רב!
רציתי לדעת האם באמת ע"פ היהדות נחשב ה"אתאיזם" כטענה של אנשים הסובלים ממחלה נפשית?
אני שואל זאת היות וכל בר דעת המתבונן בעולמינו רואה בבירור את התבונה הגאונית של מתכנן העל הקב"ה, ומאידך, למרות הגילויים המרעישים במאה האחרונה עדיין ישנם תימהונים שחושבים כי הכל נוצר באקראיות גמורה (למרות שלחלקם יש תארים ממוסדות להשכלה גבוהה, אין זה עושה רושם כלל על ברי הדעת, כי נוצר רושם ברור אצל רבים מברי הדעת, שבנידוננו, אותם בעלי תארים אתאיסטים, אינם מנסים כלל להשתמש בשיכלם).
מה דעת היהדות על כך?
תודה רבה.
אמנם חז"ל אמרו שאין אדם עובר מעשה עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אבל מדובר ביצרי תאוות. לגבי כפירה, יש כופרים לא מחמת דעת, אלא בגלל שהם רוצים לנהוג בהפקרות ולנהוג על פי תאוותיהם, ובוודאי שגם אלה שרויים באווירה של שטות. אבל יש כופרים מחמת עיון פילוסופי מעמיק, ולפי דעתי, הם מסתבכים בעיונם, אבל אי אפשר לומר שהם חולי נפש.
תכנים לקריאה נוספת
עיונים במשמעותו של "יום העצמאות"
האם יש מקום להשתתף בחגיגות יום העצמאות שתיקנו ראשי המדינה החילוניים?
האם ליום העצמאות יש בהכרח משמעות דתית?
האם יש מקום ליישב את המחלוקות בין הציבור הדתי לאומי והציבור החרדי?
השיעור הועבר בחוג בית
איחוד הרבנים.
שלום לכבוד הרב.
עם ישראל עובר תקופה לא קלה הן מבחינה מדינית והן מבחינת רוחנית. למה לא כל הרבנים משאירים את המיגזר והעדה מאחוריהם ומקימים קול זעקה יחד להצלת עם ישראל? סה"כ אם כולם יתאחדו ויתפללו יחד לריבונו של עולם יפתחו שערי שמיים וזה יחזק גם כל אחד בנפרד.. אז מדוע אנו לא רואים את כל מי שמייצג את הציבור הדתי מקים כל זעקה ומתגבש יחד? בציפייה לישועות ונחמות,
תודה על הסבלנות.
מי שצווה לשרוף גופתו, האם רשאים להתאבל עליו ולומר אחריו קדיש?
כיצד יש להתייחס למי שנלחם נגד תורת ה' ברמה אידיאולוגית עמוקה, האם להמשיך ולכבד את זכרו?
האם בכל מקרה יהיה דינו של המתאבד כדין המזלזל בתורת ה'?
האם ניתן לומר על מי שצווה גופתו למדע שהינו כופר בתחיית המתים ובגלל זה לא יתאבלו עליו?