לאור ההתנגשויות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת, האם ישנה דרך ליסד חוקה למדינת ישראל?

הרה"ג רצון ערוסי

בימים הללו אנו מצויים בעת של מפץ רציני מאוד מבחינה חוקתית. בשעה שבית המשפט העליון, הרשות השופטת, מורה לשר המשפטים, שהוא הרשות המבצעת, לפעול בבחירת השופטים באופן כזה ששיטתם לגבי הקביעה מי יהיה הנשיא, כלומר שיטת הסניוריטי, תישמר ולא תיפגע, כלומר שהסמכות של בית המשפט, שאותה רכש לעצמו (ולא קיבל אותה מכוח החוק אלא רכש אותה לעצמו), תישמר ולא תיפגע ותימשך.

מצד שני, ראש הרשות המבצעת, לעניין זה שר המשפטים, מתלונן שבכך מתעלמים מרצון העם, שהרי העם בוחר את נבחריו: מי יהיה בכנסת, מי בממשלה, וכתוצאה מכך יש ערבוב בוטה, לדבריו, בין הרשות השופטת והרשות המבצעת. הדמוקרטיה מתאפיינת בהפרדה בין שלוש הרשויות: בין הרשות המבצעת, הרשות השופטת והרשות המחוקקת. אבל מרגע שהרשות השופטת מתפקדת כמו רשות מחוקקת, בכך שהיא קובעת סטנדרטים שלא נקבעו בחוק ולמעשה יוצרת פסיקה שהיא חוק, יש כאן התערבות קשה מאוד, והגבולות בין שלוש הרשויות הללו מטשטשים והולכים. כך נרמסת ונדרסת הדמוקרטיה.

כדי להגן על הדמוקרטיה יש צורך בחוקה, אבל מאוד מאוד קשה, ואפילו מסוכן, להעביר חוקה במדינת ישראל. כיוון שבשביל חוקה יהיה צורך להסכים על כמה דברים אלמנטריים, שחלקים שונים, אפילו בחברה היהודית, לא יסכימו עליהם. כל שכן שלא תהיה הסכמה עם אזרחים שאינם יהודים, כמו הדרוזים והערבים וכיוצא בזה. כך שאנחנו נמצאים במלכוד עצום מאוד.

כפי שאמרנו, הרצון או המגמה להיות ככל העמים ולהתנהל לפי שיטות דמוקרטיות המקובלות במדינות נאורות הוא אולי יפה לאותן מדינות, אך איננו מתאים לעם ישראל, שהוא עם ייחודי, יהודי, שהקשר שלו לארץ ישראל הוא קשר ייעודי, עם קודש בארץ הקודש. לכן יש לו כבר חוקה – חוקה שלא אדם חוקק אותה. כחוקה של בני אדם, היא נתונה לוויכוחים על מה כן לחוקק ומה לא לחוקק, ויש תהומות בין בני אדם. אבל כאן זאת חוקת התורה, לעם ישראל יש תורה מהשמיים, החוקה. ועל פיה מתנהלים גם הרשות השופטת, גם הרשות המבצעת, גם הרשות המחוקקת. זאת חוקת התורה.

לכן אין צל של ספק שעדיין רחוקים אנחנו מאוד מאוד מעצמאות, כי עצמאות איננה רק במובן האזרחי אלא גם במובן הלאומי, במובן של ההסכמות הלאומיות שמאפשרות לחיות ביחד ולראות לנוכח את מהותנו, את ייחודנו, את יהדותנו. כל עוד אין הסכמות בתחומים המאוד חשובים הללו, שהם ממש שורשינו והדברים השורשיים לנו, אזי לא נתפלא שהשיטה הדמוקרטית שאימצנו לעצמנו – שהיא ברמת העיקרון חשובה – לא תתאים למציאותנו. התאמה למציאותנו הלאומית, שהיא מאוד מאוד מורכבת, לא תצלח. והיא פשוט תלך, חס וחלילה, ותגרום למפצים גדולים וחמורים יותר מהמפץ שבו אנו מצויים כעת.

לכן אין פלא שאנחנו ממשיכים ונמשיך להתפלל לאבינו שבשמים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה" כלומר, חידוש הסנהדרין - כשהחוקה היא התורה, ורק באופן הזה נוכל להביא את הספינה הלאומית שלנו לחוף מבטחים.

תגיות

עיקרי האמונה

10/09/24 ז' אלול התשפ"ד