לפי רבינו, אין תפילת הדרך בברכה, ולכן לעולם יתפלל אדם, מיד כשהתחיל לילך מחוץ לכרך שלו. וכשיוצא מודה על העבר, ומתפלל על העתיד, וכשהגיע לכרך, מודה, וכן בחזור. וכן בכל נסיעה יהיה משך זמנה אשר יהיה.