בדבר קטע התפילה שלפני הלימוד ולאחריו

שלום לכבוד הרב שליט"א, ראינו את תשובת רבנו אברהם בן הרמב"ם בתשובה בספר מעשה רוקח בנוגע לתפילת שמונה עשרה כתקנת רבנו הרמב"ם וז"ל - "ויאמר קדושה בברכה שלישית והעם יענו בפרקים שראוי לענות ויברכו הכהנים ברכת כהנים אחר ההודאה והעם יענו אמן אחר כך ברכה וברכה, יסיים שליח ציבור והציבור תפילתם כאחד ויפסעו ג' פסיעות בבת אחת". עכ"ל. לכאורה הרב ניתן להבין מדברי רבנו אברהם שיש לענות אמן אחר כל ברכה מברכות הש"צ כשאומר -"והעם יענו אמן אחר כל ברכה וברכה". אנו לא עושים כן שעונה אמן אחר ברכת עצמו.
א. האם דברי רבנו אברהם מתייחסים רק על ברכת כהנים שיש לענות אמן אחר כל פסוק של ברכה? ולא על ברכות התפילה?

מה דעת הרב לגבי מניין פועלים ? בבהכ"נ בו בעבר התפללתי הגבאים החדשים שנבחרו במקומי רוצים לארגן מניין פועלים למרות שיש שחרית בשכונה שלנו הן בשעה 06.30 והן ב 08.00 בליבון הנושא היו דין ודברים האם יוצאים ידי חובה במניין פועלים או לא מבחינת ההלכה השאלה היא מה דעת ההלכה לבני אשכנז ולבני תימן

שלום לכבוד הרב,
במסכת תענית דף יט ע"א מסופר כי שמעון בן שטח שלח לחוני המעגל, לאחר שהאחרון ביקש גשמים בצורה שביקש, "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי". מדוע מעשיו של חוני המעגל עולים בבחינת חייב נידוי.
1. האם בשל נוסח הבקשה שנקט בה "גוזרני עליך" שאינו ראוי כלפי מעלה?.
2. או שמא, כפי שמורנו הרב יוסף קאפח מסביר, או לפחות כפי שאני הבנתי את מורנו הרב יוסף קאפח, בהלכות ת"ת פרק ו הל' ח, החייבים בנידוי " המביא את הרבים לידי חילול השם", כגון חוני שהתפלל ויתכן שתפילתו לא תענה ואז יהא חילול ש"ש שכן יאמרו, חוני אינו צדיק ו"או הקב"ה אינו עונה לתפילת חסידיו?

שלום לרב שליט"א האם יש איזה שהוא צד בהלכה להתיר לאדם שאינו יודע לקרוא, לעלות לתורה?

אני יהודי אשכנזי המתפלל בבית כנסת אשכנזי ואת בית הכנסת מנהיג רב, תלמיד חכמים.
לאחרונה שמעתי מחבר תימני שרב תימני פסל רב אחר בטענה שאינו אומר "בריך שמיה".
נדהמתי, בבית הכנסת שלנו אין אומרים "בריך שמיה" בהוצאת ספר תורה.
האם כל מי שאינו אומר אכן יש בו פיסול?
אודה לרב אם ישיב לי תשובה ברורה.
השאלה נשאלה באתר מורשת במקור.

לק"י
שלום כבוד הרב,
א. כתב רבינו שהאוכל וידיו לוטות אינו צריך נטילת ידיים. האם אותו הדין תקף לתפילה והמתפלל וידיו לוטות אינו חייב נטילה לפני התפילה?
ב. כתב רבינו בהלכות תפילה: "המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפילה ותפילה" ובהמשך כתב: "כריעה האמורה בכל מקום, על הברכיים". מדוע איננו כורעים כפסיקת הרמב"ם?
ג. כתב רבינו: "קידה, על אפיים; השתחוויה--זה פישוט ידיים ורגליים, עד שנמצא מוטל על פניו על הארץ." ובהמשך: "כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפילה, יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחוויה; ואסור לעשות השתחוויה על האבנים אלא במקדש...". מנדוע איננו נוהגים כך?

בהכרזת החודש שאומרים בשבת שלפני ראש חודש, האם מנהג יהדות תימן להזכיר "ולגשמים בעיתם" גם בחודשי הקיץ?

היום מרחבים פתוחים הפכו להיות מקום קבע לתפילה. לפי זה האם גם לפי הדעה האוסרת תפילה מעין שבע במקום לא קבוע, יהיה ניתן לומר ברכה זו?