מאחר ואינו זקוק לזמן, מותר כדין כבשים ושלקות, ואינו זקוק למימיהן. כפי שכתב רבינו, שבת, כא, יג, שאם סחטן בשביל לרכך גופן - מותר, "ואם להוציא מימיהן - אסור". והאי להוציא מימיהן, אין הכוונה רק לסלק מימיהן, אלא להוציא מימיהן כדי להשתמש בהן, שהרי מדובר בשבות של אב מלאכה דש, ושל סוחט ענבים וכיו"ב, וכפי שדייק בשו"ע, או"ח, שכ, ז, וכתב "לצריך מימיהן", וכן כתב המ"ב, ס"ק לא, על סעיף ח' של השו"ע, בעניין הסוחט דג לצרכו, "רוצה לומר שחסט דג להוציא צירו שצריך לו". וזה שונה מהשבות האמור, בשבת, כב, טו, שלא לדחוק מטלית בפי האאשישה ולא לקנח בספוג, ששם חשש שיצא מים, אף שאינו צריך את המים, כי שם נגעו בזה מדין שבות של סחיטה שהיא כיבוס. עיין שמירת שבת כהלכתה, ח"א, ה, ח, והערה ל, שהתיר לסחוט שומן ממאכל ספוג בשומן, ואפילו סחט השומן לכלי, וכן בילקוט יוסף, שבת, חלק רביעי, כרך ג', עמ' שנ, סעיף יב. תוכל להאזין להלכה יומית בעניין זה באתר נצח ישראל באודיו.