כיצד סיכם רבינו הרמב"ם את סדר הכריעות בסיום התפילה כפי שנזכר בתלמוד כולל ההתיחסות לנתינת שלום?

מהו המקור לפסיקת מרן השו"ע שיש לשלב אמירת "עושה שלום" עם הכריעות וההטיות לשמאל, ימין ולפנים?

מהי הדרך הראויה לסיים התפילה והכריעות ע"מ להיות כעבד הנפטר מרבו?

מכיוון שבימים אלו שליח ציבור מוציא ידי חובה גם את היודע להתפלל, האם ניתן להסתפק בשמיעה ועניית אמן?

איזה גדר של הסגת גבול יש בשינוי מנהגים קדומים ואילו בעיות הלכתיות עלולות להתעורר עקב כך?

היש הבדל בדין שהייה קודם התפילה, ע"מ לכווין הלב, בין החסידים הראשונים לבין דין שהייה לכל אדם?

מצינו בהרבה הלכות את הביטוי שעה כמושג של זמן מועט, האם כך הוא דין השהייה קודם התפילה?

היעלה על הדעת שחסיד יקדיש תשע שעות בתפילה, ומתי יעסוק בתורה ומה על פרנסתו?

הרמב"ם פסק שכהן שטרם נתמלא זקנו מנוע מלפרוש כפיו משום כבוד ציבור, האם גם כאשר הציבור מוחל על כבודו?

בנסיבות שכל הציבור עמי ארצות ואין מי שיכול להיות ש"צ מלבד אותו נער, האם אז יהיה רשאי לשמש ש"צ?

היש להתחשב בכבוד הציבור שלא יפגע ולהתיר נשיאת כפיים בנסיבות של ימינו אף למי שטרם נתמלא זקנו?

האם העובדה שקורים חוקת בלבד בשנה מעוברת סותרת לכאורה את המנהג של חיבור קורח וחצי חוקת בשנה פשוטה?

מהו המנהג בכל שאר העדות בחיבור פרשיות אלו ומהם המנהגים שנתפתחו אצל יהודי תימן?

המחברים בשנה פשוטה הפרשיות, כיצד לא חששו שלא יקשה על ההמון שמיעת מיתת 2 צדיקים, כטעמם של החולקים פרשת 'פרה אדומה'?

מהו המקור להנהגה זו המקובלת ע"י יהדות אשכנז והאם יש מקום להחמיר כמותם למרות שאין לה איזכור בתלמוד?

מה יעשו בבית כנסת שישנם שם מתפללים רבים באופן צפוף שאין לכל אחד 4 אמות משלו?

מהי התכלית של הפסיעה לאחור והכריעות בסיום התפילה והאם ההמתנה לחבירו הינה אקט של כבוד כלפי מעלה?