האם מותר להתפרנס ממסחר במאכלות אסורות?

האם ניתן להרחיב ההיתר בהנאה גם לצרכי פרנסה?

האם יחול גם על איסורים אחרים שאינם מאכלות?

מה מעמדו של הגוי המפעיל את העסק בשליחות הבעלים היהודי?

באילו נסיבות ניתן להתיר הדבר?

תגיות

05/02/08 כ"ט שבט התשס"ח

המקורות עוסקים בהלכה האם מותר ליהודי להחזיק בבעלות על עסק, כמו מסעדה או מלון בחוץ לארץ, שמוכר מזון לא כשר לגויים. באופן עקרוני, אסור ליהודי לעסוק באופן ישיר בסחר במאכלים אסורים על פי התורה, אף שמותר להנות מהם בדרכים אחרות. עם זאת, קיימת הקלה כאשר העסק מופעל על ידי חברה או קבלן גויים באופן בלעדי, כך שלבעל העסק היהודי אין שליטה על מכירת המזון, ובכך נמנעת החשש מכשלה באכילת איסור. במצב כזה, הרב יוסף מתיר את הפעילות העסקית

קובץ שמע - מלא

מסמך זה מסכם את הנושא של מכירה והפקת רווח ממאכלים אסורים (לפי ההלכה היהודית) לגויים, כפי שעולה מקטע השמע "080205hy.MP3".

נושא מרכזי: האם מותר ליהודי לרכוש ולהפעיל עסק (מסעדה או בית מלון) במקום בו מוגשים מאכלים אסורים לגויים, ולהרוויח מכך?

עמדה עקרונית ראשונית: על פניו, הדבר אסור.

פתח להיתר: קיימת אפשרות להיתר על ידי הפעלת המקום באמצעות חברה או קבלן גויים, כאשר לבעל העסק היהודי אין מעורבות ישירה בניהול המזון.

ביאור על בסיס הרמב"ם והשולחן ערוך:

הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות, פרק ח'): מבחין בין איסור הנאה לאיסור אכילה.
כל מאכל שאסור בהנאה (אפילו לא באכילה, כמו עורלה), אסור למכור אותו אפילו לגוי.
כל דבר שאסור באכילה אך מותר בהנאה (כגון נבלות, טריפות, חזיר), מותר ליהודי למכור אותו במקרה שהגיע לידו.
אולם, אסור לעשות סחורה באופן קבוע ומכוון בדברים האסורים בהנאה רק באכילה, למעט חלב (שלגביו נאמר "יעשה לכל מלאכה").
"כלומר אם יהודי הזדמנה לו סחורה של מאכלות אסורות מקרית ועכשיו הוא מוכר אותה זה מותר לו. אבל אם הוא מתעסק מכוון מלאכתו בדברים אסורים ואת זה הוא מוכר באופן קבוע באופן שיטתי אז אף על פי שהדברים האלה לא אסורים בהנאה אלא רק באכילה למרות הכל אסור שיכוון את מלאכתו בדברים אלו."
"הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף ודג טמאים וצדן או שנמצודו לו טמאים ותורים מותר למוכרם אבל לא יכוון מלאכתו לטמעים..."
השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קי"ז): פוסק בדומה לכך.
כל דבר שאסור מהתורה (באכילה), אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא מיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה.
דברים שאינם מיוחדים למאכל (כגון הלבשה), מותר למכור לגויים גם אם הם שעטנז (איסור דרבנן).
"כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור אסור לעשות בו אסור לעשות בו סחורה."

החשש לאיסור: האיסור למכור מאכלים אסורים (אפילו לגויים) נובע אולי מהחשש שמא היהודי יכשל ויאכל בעצמו.

תשובת הרב דוד יוסף בעניין בית מלון בחו"ל:

נשאל הרב דוד יוסף בנוגע לגביר שרכש בית מלון גדול בחו"ל והתקשר עם חברת מלונות גויית (כגון הילטון) שתנהל את המלון באופן בלעדי.
במסגרת ההסכם, לחברת המלונות יש שליטה מלאה בניהול (קניות, מכירות, השכרת חדרים, מטבח), והיהודי בעל המלון שותף רק ברווחים או בהפסדים.
השאלה היא האם מותר במצב זה, כאשר המלון מגיש מאכלים לא כשרים לגויים.
הרב דוד יוסף, בהסכמת הרב עובדיה יוסף, מתיר במקרה כזה.
הנימוק להתיר הוא שהיהודי מנוטרל מהאופן בו מתנהל עניין המזון, והחברה הגויית מנהלת זאת באופן עצמאי.
"שהרי כאן היהודי מנוטרל מהאופן איך להפעיל את המטחם הזה של המזון, אלא החברה היא אשר מנהלת באורח עצמאי את העניין הזה של המזון. ואמנם היהודי מקבל רווחים, אבל א אינו רשאי להתערב ואז אין את החשש שמה יאכל."

סיכום:

יהודי שמפעיל בעצמו חנות, מסעדה או בית מלון המגיש מאכלים אסורים, אפילו רק לגויים, הדבר אסור. האיסור חל גם על שליח יהודי או אפילו שליח גוי או שכיר. "כי בעניין הזה יש שליחות חומרה, שליחות לגוי לחומרה זה אסור."
אולם, אם היהודי מפעיל קבלן או חברה גויית שמנהלת את עסק המזון (מסעדה או בית מלון) המיועד רק לגויים, ואין לבעל העסק היהודי מעורבות בניהול המזון (מה יאכילו, כיצד יאכילו, מה ימכרו), במצב כזה מותר להפעיל את העסק וליהנות מהרווחים. הסיבה היא שהיהודי אינו מכשיל יהודי אחר, ולא קיימת מעורבות ישירה שלו במכירת המאכלים האסורים.

נקודה חשובה: ההיתר מותנה בכך שלבעלים היהודי אין מעורבות ישירה בניהול המזון, וההחלטות לגבי סוג המזון ומכירתו נתונות בידי הקבלן או החברה הגויית. ייתכן שהם יבחרו למכור גם מאכלים כשרים או אפילו צמחוניים אם זה יהיה רווחי יותר עבורם

Question1

האם מותר ליהודי באופן עקרוני לקנות מסעדה או בית מלון בחוץ לארץ המוכרים מאכלים אסורים על פי ההלכה, במקום שבו הלקוחות הם גויים בלבד?

Answer1

באופן עקרוני, אסור ליהודי להתעסק באופן ישיר במכירה של מאכלים אסורים, אפילו לגויים, מכיוון שמאכלים אלו אסורים בהנאה או אסורים בסחר כאשר הם מיוחדים למאכל.

Question2

מה ההבדל בין איסור הנאה לאיסור אכילה לגבי מאכלים לא כשרים?

Answer2

ישנם מאכלים שאסורים בהנאה מכל וכל, כמו בשר בחלב או יין נסך, שאסור ליהודי להנות מהם בכל דרך, כולל מכירה לגוי. לעומת זאת, ישנם מאכלים שאסורים באכילה ליהודים אך מותרים בהנאה, כמו נבלות, טריפות וחזיר. במקרה זה, מותר ליהודי באופן חד פעמי למכור אותם אם הגיעו לידו במקרה.

Question3

מדוע אסור ליהודי לעשות סחורה באופן קבוע במאכלים אסורים אף על פי שמותרים בהנאה?

Answer3

אף על פי שמאכלים מסוימים אסורים רק באכילה ומותרים בהנאה, אסור ליהודי לעשות מהם מקור פרנסה קבוע ולכוון את מלאכתו בכך. החריג לכך הוא חלב, שמותר לעשות בו כל מלאכה. האיסור נובע ככל הנראה מחשש שהיהודי יכשל ויאכל מהם, או מכיוון שהדבר אינו ראוי.

Question4

מה הדין אם יהודי קיבל באופן מקרי סחורה של מאכלים אסורים?

Answer4

אם נזדמנה ליהודי סחורה של מאכלים אסורים באופן מקרי, מותר לו למכור אותה. האיסור הוא רק כאשר הוא מתעסק באופן מכוון וקבוע בסחר במאכלים אלו.

Question5

האם יש הבדל בין איסור מהתורה לאיסור מדרבנן לגבי סחר במאכלים אסורים?

Answer5

מאכל שאסור באכילה מהתורה, כמו נבלות וטריפות, אסור לעשות בו סחורה. לעומת זאת, דבר שאסור מדרבנן, מותר לעשות בו סחורה.

Question 6

כיצד משפיע ניהול המסעדה או בית המלון על ידי חברה גויית על ההיתר ליהודי להיות בעלים?

Answer6

אם בעל המקום היהודי מתקשר עם חברת ניהול גויית באופן בלעדי, כך שלאף גורם יהודי אין התערבות בניהול המקום, כולל קנייה, מכירה והכנת המזון, ובכך היהודי מנוטרל לחלוטין מאופן הפעלת המטבח, יש מקום להקל ולאסור משום סחורה בדברים האסורים מהתורה. במצב כזה, אין חשש שהיהודי יכשל באכילת המאכלים האסורים.

Question 7

מהם התנאים המאפשרים ליהודי להיות בעלים של מקום המוכר מאכלים לא כשרים לגויים?

Answer7

התנאים העיקריים הם שהניהול והתפעול של המקום, ובפרט ענייני המזון, יהיו בידי חברה או קבלן גויים באופן מלא ובלעדי, ולבעלים היהודי אין כל זכות התערבות בנושאים אלו. כמו כן, יש לוודא שלא יהיו מעורבים יהודים אחרים כשלוחים או עובדים מטעם הבעלים היהודי.

Question 8

האם יש הבדל אם המאכלים האסורים נמכרים רק לגויים?

Answer 8

העובדה שהמאכלים האסורים נמכרים רק לגויים אינה מתירה באופן אוטומטי ליהודי להתעסק בסחר בהם באופן ישיר. האיסור העקרוני של סחר במאכלים אסורים נשאר בתוקפו. עם זאת, במקרה של ניהול בלעדי על ידי גויים, העובדה שהלקוחות הם גויים היא חלק מההצדקה להיתר, כיוון שמסירה את החשש של הכשלה באכילה ליהודים אחרים

Full text

שאל השואל יהודי יקר אשר נזדמן לו לקנות מסעדה או בית מלון בחוץ לארץ במקום שנמצאים שם רק גויים והמאכלות שם מטבע הדברים הם מאכלות אסורים והשאלה היא האם מותר לו לקנות את המסעדה הזו את הבית מלון הזה וכמובן הוא יפעיל אותו ויסתכל ממנו ירוויח ממנו שהמאכלות שם כאמור הם אסורים וה צרכנים הם גויים. האם מותר או אסור? ובכן, ברמה העקרונית אסור, ברמה המעשית קיימת אפשרות של היתר על ידי הפעלת המקום, על ידי חברה או קבלן. ונבאר את הדבר את הדברים. רבנו בפרק שמיני מהכות מאכלות אסורות סופו מהלכת טזן עד סופו כל מאכל שהוא אסור בהניה אם נהנה ולא אכל כגון שמחר או נתן לגוי או לכלבים אין לוקה ומכיר אותו מכתמרדות באדמים מותרים כלומר יש מאכלות שאסורים בהנאה אפילו שמחיים כמו עורלה דווקא אלה עולה עורלה כלי הקרם יש ין עורלה שהוא יין של עורלה שהוא אסור בשתייה ובהנאה אז אסור לגוי לההנות מן נו אפילו על ידי שהוא מוכר רק אם הוא אינן לוקה וכל דבר שאסור באכילה הוא מותר בהניה למשל נבלות טריפות חזיר וכ יוצא בזה הם דברים שהם אסורים באכילה אבל מותרים בהניה כלומר מותר ליהודי למכור חזיר שבמקרה הגיע על ידו או נבלה וטרפה שמקרה הגיע על ידו מותר לו למכור זה לא אסור בהנאה רק אסור באכילה כל דבר שאסור באכילה הוא מותר בהניה אף על פי שהוא מותר בהניה אסור לעשות בו סחורה ולכוון מלאכתו בדברים אסורים חוץ מהחלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפי כך אין עושים סחורה לא בלבלות ולא בטרפות ולא בשקטים ולא ברמסים. כלומר אם יהודי הזדמנה לו סחורה של מאכלות אסורות מקרית ועכשיו הוא מוכר אותה זה מותר לו. אבל אם הוא מתעסק מכוון מלאכתו בדברים אסורים ואת זה הוא מוכר באופן קבוע באופן שיטתי אז אף על פי שהדברים האלה לא אסורים בהנאה אלא רק באכילה למרות הכל אסור שיכוון את מלאכתו בדברים אלו. הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף ודג טמאים וצדן או שנמצודו לו טמאים ותורים מותר למוכרם אבל לא יכוון מלאכתו לטמעים ומותר לעשות סחורה בחלב בחלב שחלב הגוי ואין ישראל רואהו ובגמנת הגויים וכי יוצא בהם זה הכלל ככה הרמבם מסכן זה זה הכלל. כליסורו מן התורה, כלומר כל מאכל שאסור באכילה מן התורה, כמו נבלות, טריפות, בשר, בשר של טמא, כגון חזיר וחיוצא בדברים האלה, אסור לעשות בו סחורה. וכל שאיסורו מדבריהם, כלומר מדרבנן, מותר לעשות בו סחורה בין בין בוודאו. וכך גם נסקה ההלכה בשולחן ערוך יורד לאה סימן קיז. כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור אסור לעשות בו אסור לעשות בו סחורה. נשים לב אם הוא מיוחד למאכל למשל אם יש דברים שאינם מיוחדים מאכל כיוגון הלבשה ויש שעת נז אז אין איסור על יהודי למכור הלבשה שעת נזית לגויים לא נאסר אלא בדבר שהוא מאכל. כך שזה נותן לנו איזשהו פתח להבין למה אסור ליהודי למכור מאכלות אסורות אפילו לגויים. אולי מהחשש שמה הוא יקשל ויאכל ובגלל זה אסרו שהרי בדברים שאינם מאכלות כמו בלבוש לא אסרו רק בדבר מאכל שכן דרכו של אדם לא שיט יעד ולאכול וזה נותן לנו כמובן פתח לדיון האם האיסור הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן ולכן באמת תוצאה מכך הרב רוב יוסף ושאלות ותשובות יביער חלק ח סימן חלק יורד אף סימן יג א השיבנו הרב דוד יוסף ששאל אותו ביחס לגביר שהוא תורם למוסדות של הבן של עבודה יוסף

האם מותר להתפרנס ממסחר במאכלות אסורות?

תכנים לקריאה נוספת

תכנים נוספים