לנוהגים לאפות מצות ביו"ט - כיצד ינהגו בהפרשת החלה?

רבנו בהלכות שביטת יום טוב פרק שלישי הלכה ח מותר ללוש עיסה גדולה יום טוב לשם מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלה ביום טוב ואם לא שביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן ואם הייתה עיסה טמאה או שנתמת החלה לא יבשל את החלה שאין מבשלים ביום טוב אלא לאכול וזו לשרפה עומדת כלומר קודם כל צריך לדעת שבזמן שאדם לשמח ויש לו עיסה אם יש בה נפח של למעלה מ-43 ביצים שזה קילו ו600.66 אדי חייב להפריש חלף וליטיתה לכהן ובימינו שכולנו טמאים יפריש את החלה וישרוף אותה כדין תרומה טמאה שדינה בשרפה אז ביום טוב אסור להפריש תרומות מעשרות שהרי הוא יכול להפריש תרומות מעשרות מערב יום טוב. מה הדין בהפרשת חלה? זה תלוי מתי הוא לש. אם הוא לשערב יום טוב אז אסור לא להפריש יום טוב אלא מערב יום טוב. כי הוא יכל להפריש מערב יום טוב. ואם הוא לשוב אז איי. אם העיסה היא גדולה אז יפריש ביום טוב כי יש חיוב של הפרשה ויתן את זה לכהן. כיוון שהרי החיוב נוצר ביום טוב ומותר ללוש ביום טוב לצורך אוכל נפש ויתן אותה לכהן והכהן יוכל להשתמש בזה לצורכו לכן אומר רבנו מותר ללוש עיסה גדולה ביום טוב כי מבחינה עקרונית הוא יכול לההנות מזה וגם הכהן יכול להנות מזה אבל הבעיה היא בימינו שאנחנו טמעים ואם ילוש עיסה גדולה לא יוכל להפריש חלה נניח משחלה מה יעשה איתה הרי אין צורפים קודשים ביום טוב וזה מה שאומר רבנו ואם לשה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן ואם הייתה עיסה טמאה או שנתמחלה לא יבשל את החלה שאין מבשלים ביום טוב אלא לאכול בזו לשרפה עומדת ולא התירו לבשל דבר שאין לו צורך וכן אין שורפין אותה ביום טוב את החלט מאה שאין שורפים קודם יום טוב שריפת קודשים שנתמעו מצד עשה שנאמר באשף לא עשיית מלאכה שאין לצורך אכילה וחיות צבע עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב כלומר יפריש אותה חלה וני יניח אותה עד הערב עד צת יום טוב וישרוף אותה שהרי הם שרופים קודם יום טוב היה יום טוב של פסח וכל הדינים האלה נכתבו בשולחן ערוך אור החיים סימן תקו היה יום טוב של פסח אם הוא ביום טוב של פסח ולש עיסה בשביל לאפות מצות ביום טוב של פסח שאם יניחנה את החלה הרי היא טמאה אם יניחנה היא תחמית עבור על ביראב ולימצא אפילו שהיא של כהן וזה לכאורה כמו הקדש אבל מאחר והוא יכול לשאל עליה הוא עבר על בלי להמצא לא יפריש את החלה בצק אלא מה הוא יעשה יופא את כל העיסה הקנאה ואחר כך יפריש על הלחם כי יש לנו שני שני מועדים שאפשר להפריש חלה המועד הראשון וזרידים מקדימים זה בזמנויות עשה אבל אם שכח להפריש בזמן היות עיסה יפריש בזמן היות חלה כבר אפויה ואז ביום טוב של פסח הואיל ואנחנו כוחדים שמה היא תחמיץ ביעבור על בירעב ולימצא שעת הדוחק כדעבד דמה ולכן מותר לו לכתחילה שלא להפריש את החלב ברמת העיסה אלא קודם כל יופא כדי שכל חלק וחלק יהיה ראוי לאכילה יום מזה אני אוכל, מזה אני אוכל, מזה אני אוכל. ואחר כך, אחרי שהוא כבר עבר יפריש חלה ואז הוברר הדבר למפריע שזו היה חלה עוד מראשית הדרך ואותו יצניע בצד כי כבר לא תחמיץ כי כבר עפה אותה אז הוא לא יעבור עבבר למצא ומוצאי יום טוב ישרוף אותה. זהו הדין וכך גם מרן השולחן ערוך הביא להלכה בסימן תנז בהלכות פסח מלבד בהלכות יום טוב תקו הביא בהלכות פסח ואומר כך מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חמוץ ומותר שימעט בה לכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישקו זו וזו לשמה יש בהם אחת שלא היה בה כשאור ואם אי אפשר להפריש חלב בעודה עיסה מפני המהירות יפרישנה אחר אפייה מיד שיתן כל המצות בסל והסל מצרפם לחלה וזהו הדרך היותר נכון והוא ממשיך הלשא ביום טוב של פסח לא יקרא לשם לחלה עד שתי יפה שאם יקרא לשם אין רשי לאף אותה ואם יניח כך תחמיץ ואינו רשי לשרפה ביום טוב ואם שכח וקרא לשם יתילנה לצולן ואם אין המלחמית אנחנו רואים שמרן בי להלכה מדוע כיוון שגם בימיו של מרן כמו בימי רבנו עדיין היו עופים את המצות דבר יום ביומו וביום טוב של פסח לשו ועפו את המצות לצורך יום טוב זהר בבחינת אוכל נפש ועדרבה הכל טרי מיועד לשמחת יום טוב אלא מה? ככל שעברו מהלישה הביתית הפרטית ללישה תעשייתית, חששו שהאפיות הגדולות, הלישות הגדולות עלולות להיות קרוחות באיסורים. ולכן המציאו את ההמצאה ללוש ולאפות את המצות להרבה זמן. בני פסח כדי שיגיע פסח הכל מושבט ואין שום בעיה אבל היה צורך לאפות מצה כזו שתחזיק מעמד ולא תתעפש כי הרי פיטה רכה מצה רכה היא מתאפשת מיום ליום ואיך נוכל להפות כמה ימים לפני פסח כמה שבועות לפני פסח זה לא התקלקל ואז המציאו את את ההמצאה הזו של אפיית מצות קשיחות כדי שיחזיקו מעמד ולא יתקלקלו. אלא שמבחינה זו יש כמה חורבות. א' קשה מאוד לאכול מצה קשיחה. אין בזה שמחת יום טוב. ולא כולם מרשים לעשרות המצה. אנחנו מתירים. יש כאלה שלא מרשים להשרות המצה. יש כאלה מצות שבאמת מותר שלא להשרות אותם. זה עוד בעיה בפני עצמה. אבל גם העניין הזה של מצות קשיחות בדיוק כמו השנה שהיא ערב יום טוב בפסח לפי הספרדים וערב ערב פסח בשבת. לפי הספרדים המצה הקשיחה ברכתה כל השנה בורא מיני מזונות כי כוסשים אותה. אצלנו לא אצלנו גם גם מברכים עליו במוציא אבל שניהם ככה עזבים ורק בפסח בגלל שזה מצווה לא אוכלה וקביעות מברכים המוציא ואז מה יוצא בליל שבת אם רצו לאכול מצה יברכו המוציא א יברכו א בורא מיני מזונות ואילו בליל סדר המוצלחנו לארץ וכל זה גורם לבלבולים משום כך היום יותר ויותר יש התעוררות וחזרה להפי מצות רכות ואז אם חזרנו רכות זה מתאפש אלא בגלל שתנאי הטכנולוגי שלנו טובים ומשופרים. עופים כמה ימים לפני פסח מצות רכות ושמים אותם בפריזר בהקפעה ובערב יום טוב וביום טוב מחממים ובצורה כזו יש לנו מצה חמה. נכון שזה לא תמיד אותו דבר כמו שעופים באותו יום אבל לפחות יש מצה חמה. אז מהבחינה הזאת התקדמנו שזה לא רק אנחנו היום. התעוררות רבה ורבים רבים שעושים את המצות הרכות וכאמור מקפיעים אותם ומחממים אותם ביום טוב אלא שיותר ויותר כבר מתחילים לשאול שאלות אלא אלה אשר רוצים ללוש ולאפות ביום טוב ברור רבותיי שאנחנו מדברים כעת ברמה העקרונית למרות שהם שואלים אותנו הלכה למעשה כי אנחנו צריכים להיזהר עוד לא לפרוץ גדר ולהורות למעשה כי השאלהם כבר יש לנו קדר של אנשים ונורשים שיודעים ללוש ולאפות בזריזות מבלי חס וחלילה להסתבך לחמץ ובלראה ובימצא וכל הדברים אני לא דבר פשוט וגם איזה הו חכם הרואה את הנולעד כמו השנה של לסדר מוצאי שבת יש שעון קיץ מתי ילוש מתי יופא מתי יחיד ליל סדר כל הדברים האלה צריך שום שכל לשקלל, לא להתלהב, אלא כל דבר ודבר צריך לשקלל אותו אם מותר או אסור. אבל מאחר מתחילים כבר לשאול לפחות לפחות ברמה העקרונית עלינו לדעת שקודם כל אומר מרן בסימן תנשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה. לעשות עיסות קטנות, עיסות קטנות כדי שלא יגיע לשיעור הפרשת חלה. יופא. ואחרי שיופא ה הסל מצרפן ואז יש חיוב פרשת חלה בגלל שהש צרף אותם אז יפריש חלה שהיא כבר לא חמץ וישים אותה עד למצאי יום טוב כדי לשרוב אותה אבל כדי שלא ישתבך באיסור חמץ אז יעשה את זה כאמור פחות פחות מכשיעור ואחר כך אחרי האפיה זה יצטרף כשיעור בגלל שהסל מצרן ואז אין לנו בעיה להפריש ואי אפשר לתת לכהן כי אמור זה אנחנו טמעים נכון אפשר לתת אותה לכהן במוצאי יום טוב בשביל שהכהן ישתמש בשרפה אם הוא ירצה לעשות ניצול באותה שריפה זה כבר עניין אחר אבל כאמור זהו העיקרון המנחה שלהיזהר שאם לשים ביום טוב א' ששאריות הבצק לדעת לזרוק אותם עוד לפני שהחמיצו ולבטל אותם לפני שהחמיצו לומר כל כל מה שעתיד להחמיץ הרי הוא בטל ומבוטל והרי הוא כעברד ערה כי אם זה כבר חמיץ וזה יום טוב אין לו יכולת לבטל את זה אלא עוד לפני שחמיץ כל הפירורים וכל השעריות שאני זורק ויזרוק את זה במקום מדרון במקום שלא יתכבץ מקום שלא יתכבץ יזרוק את זה וכאמור יבטל את זה כבר לפני כן שידע איך להתמודד עם הדברים האלה וינקה את ידיו אתציפורניו כל מקומות הציפורניים ינקה אותם הטבטב וכאמור נחלה כפי שתארנו כעת רבי חנש