כיצד יש להתיחס לתפילין של רפורמים, האם מותרים לשימוש מצוה?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

המסמך עוסק בשאלה הלכתית מרכזית: מה דינו של ספר תורה שנכתב על ידי מין, פיקורוס או כופר אחר, ומתמקד במיוחד בהבחנה בין קטגוריות אלה וביישומן ביחס לכתיבת ספרי תורה.

נושאים מרכזיים:

• הגדרת מין, פיקורוס וכופר: הטקסט טורח להגדיר את המושגים "מין" ו"פיקורוס" על פי הרמב"ם בהלכות תשובה.
• מין: מוגדר כמי שכופר במציאות האל, אחדותו, או מייחס לו גוף ותמונה. חמישה סוגים של מינים מוזכרים, כולם קשורים לכפירה בעצמותו יתברך.
• פיקורוס: מוגדר כמי שכופר בנבואה בכלל או בנבואת משה רבנו בפרט, אך מאמין בקיום האל.
• כופר בתורה: מוגדר כמי שכופר בכך שהתורה ניתנה משמיים, אפילו פסוק אחד או תיבה אחת, או כמי שכופר בתורה שבעל פה.
• דין ספר תורה שנכתב על ידי מין: על פי הגמרא, הרמב"ם ומרן (רבי יוסף קארו), ספר תורה שנכתב על ידי מין - כלומר מי שכופר באלוהות - דינו שריפה, כולל האזכרות שבו, כיוון שאינו מאמין בקדושת השם ואין כתיבתו מקודשת.
• ציטוט: "הלכה מפורשת היא שספר תורה שכתב בוא מין ישרף ספר תורה שכתבו גוי יגנב אבל ספר תורה שנמצא ביד מין אז יגנז לא יודעים אם כתבו מין או שהוא אה איך קוראים קנע אותו קנה אותו מיהודי סופר שהוא ירא שמיים איננו יודעים כך הגמרא אומרת בגיטין דף מ עמוד ב וכך רבנו פסק להלכה וכך מרן פסק להלכה כל שנמצא ספר תורה ביד מין ואנחנו לא יודעים מי כתב אותו יגנז לא ישרף אלא יגנז".
• הסבר: אם הספר נמצא ביד מין אך לא ידוע מי כתבו, הוא ייגנז ולא יישרף, מחמת הספק.
• דין ספר תורה שנכתב על ידי פיקורוס או כופר בתורה: הטקסט מדגיש כי למרות שפיקורוס וכופר בתורה נחשבים רשעים שאין להם חלק לעולם הבא, ספר תורה שנכתב על ידם לא יישרף, כיוון שהם מאמינים בקדושת השם. דינו של ספר כזה הוא גניזה, בדומה לספר תורה שנכתב על ידי גוי.
• ציטוט: "אבל לעניין ספר תורה אי אפשר לשרוף אותו כיוון שהוא מאמין בקדושת השם. סופר שלהם שכתב ספר תורה הוא מאמין בקדושת השם ואיל והוא מאמין בקדושת השם אין שום סיבה ואסור לשרוף ספר תורה כזה ובאמת בהלכות יסודי תורה פרק שישי הלכה שמינית כותב רבנו כת קודש כולם פירושן ואוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביעד והמעבד ביד מכין אותן מכת מרדות במ דברים אומורים בחטרי הקודש שכתבו אותם ישראל וקדושה אבל מן ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם הזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה קשר הדברים והוא בדעתו כן לא נתקדש השם ומצווה לצורפו כדי להניח שם למינים ולא למעשיהם שלא להניח שהם למינים ולא למעשיהם אבל גוי שכתב את השם גזין אותו לכן כדי הקודש בלו או שכתבן גוי יגנזו".
• דעת הרדב"ז: הטקסט מביא את דעתו של רבי דוד בן זמרן (הרדב"ז), שחי לפני כ-550 שנה והתמודד עם שאלת ספרי תורה שנכתבו על ידי קראים. הוא פסק כי אין לשרוף ספר תורה שכתבו קראים (שנחשבו ככופרים בתורה שבעל פה), אך יש לגנזו.
• ציטוט: "והוא נשאל ביחד סבר תורה שכתבו קראי והוא אמר לא נכון לומר שסבר תורה שכתבו כראי ישרב חלילה הוא אומר מי שעושה דבר כזה אחרי זה עובר על ה עליו לא תעשו כן לשם אלוהיכם הוא אומר את זה בשאלות תשובות הרד חלק ב סימן תשעד אבל עדיין הוא טוען חוקך בדעתו שספר תורה כזה יגנז".
• הקשר לרפורמים: הטקסט מעלה את האפשרות שהרפורמים נחשבים ככופרים בתורה מן השמיים, ולכן לכאורה דינם יהיה כשל פיקורוס או כופר בתורה, שספר תורה שלהם ייגנז ולא יישרף, מאחר שהם עדיין מאמינים בקדושת השם.
• תגובת התקשורת: הטקסט מציין כי הנושא עורר הד תקשורתי, וכי גורמים שונים ניסו להציג את ההוראות ההלכתיות כמרחיקות לכת ומפלגות. הרב המשיב מדגיש כי אין לפחד מתגובת התקשורת, אלא יש להעמיד את הדברים על אמיתתם ההלכתית.

רעיונות חשובים:

• קיימת חשיבות עליונה להבחנה מדויקת בין קטגוריות שונות של כפירה בהלכה, וכי להבחנה זו יש השלכות מעשיות משמעותיות, כמו דין ספר תורה שנכתב על ידי אותו אדם.
• היחס לספרי קודש, ובפרט ספרי תורה, הוא נושא רגיש המחייב זהירות רבה.
• גם כאשר מדובר במי שאינו שומר תורה ומצוות או אף כופר בעקרונות יסוד, ההתייחסות לחפצי קדושה שלו מושפעת מידת אמונתו בקדושת השם.
• דעתם של פוסקי הלכה קודמים, כמו הרמב"ם והרדב"ז, משמשת בסיס חשוב לפסיקה הלכתית גם בדורות מאוחרים.

בסיום הטקסט, הרב המשיב מבטיח להקדיש הלכה נוספת בעניין גניזת ספר תורה שנכתב על ידי פיקורוס או כופר בתורה מן השמיים