האם ניתן לשמר במוזיאון ס"ת שבלה כתחליף לגניזתו?

האם ניתן לשמר ספר תורה שבלה במוזאון במקום לגונזו? ההלכה קובעת בפרק עשירי מהלכות ספר תורה הלכה ג' ספר תורה שבלה או שנפסל נותנים אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניזתו מטפחות ספרים שבו עושים אותן תכריכים למת מצווה וזוהי גניזתן אז לכאורה יש צורך דווקא לשים אותו את הספר תורה שבל חרס ולקבור אותו אצל תלמיד חכמים ושזוהי גניזתו וכן הפסקה ההלכה בשולחן ערוך יורי דעה סעיף י אבל הרב משה פינשטיין זכר צדיק לברכה באגרות משה אור החיים חלק ד' סימן לח חידש שמותר ואולי עדיף ששמים את הספר תורה שבלה במקום מכובד בבית הכנסת, במקום גניזה בקבורה והוא דייק את הדיוק שהוא משמש בסיס להוראה שלו מן העובדה שכתוב בכל חרס ואמרו בגמרא מגילה דף כו עמוד ב מה הסיבה ששמים את הספר תורה שבלה בכל חרס למען יעמדו ימים רבים כלומר יוצאים מתוך הנחה שגם אם קורה ו יש סחף בבית הקברות ומגלים חרסים ופותחים אותם ורואים את הספר תורה בפנים הוא עדיין שמור בגלל שהוא סגור הרמטית בתוך הכלי חרס ויכולים לראות אותו אבי אומר שקבורתו של הספר תורה היא לא מרשם להתקלותו אלא זוהי קבורה בדרך של שימור בדרך של עמידות ולכן אם שמים את ה ספר תורה שבל במקום מכובד בית הכנסת. אדרבה, יש בכך עדיפות. והרב מושפי איינשטיין המשיך גם כן לדון באותה הזדמנות ביחס לספר תורה או ספרי תורה שנצלו מהנאצים ממחשמם. ואשר הנאצים ממחשמם התעללו לא רק בבני אדם לא רק ביהודים אלא גם בספריהם הקדושים ויש במוזאונים שרידי ספרי תורה כאלה שמראים שהנאצים ממחשמם התעללו גם בספרי תורה קדושים והוא מתמודד עם השאלה אם זה נכון כך לשמר את הספרי תורה האלה שהרי לכאורה אותם ספרים או עם דם או עם כל מיני דברים שהם לכאורה בזוי ומאוז ואז עלדה הצגתם מוזאון אולי אין זה דרך של כבוד אלא דרך של מיאוס וביזוי ועוד שאלה בתוך שאלה האם כשרואים את הספר תורה הזה צריך לקרוע כל פעם חדש שרואים ועל כך הוא משיב ואומר לא קודם כל מותר לשמר ספר תורה כזה שמזכיר את הרשעות הנאצית שמע ידעו דורות רבים והוא מביא ראיה מהמשנה מסכת מידות פרק ראשון הלכה הלכה ה' אצלו זה הלכה ו' אצל רבנו זה הלכה ה ושם כתוב ארבע לשחות היו לבית המוקד כקיתונות פתוחות לתרקלין, שתיים בקודש ושתיים בחול. ובראושם פסיפסין מבדיל בין קודש לחול. ומה היו משמשות הארבע לשחות הללו? מערבית דרומית היא הייתה לשקה לשקת בית תלה, בטלה קורבן. דרומית מזרחית. הלשקה שנמצאת בדרומית מזרחית היא הייתה לשקת עושה לחם הפנים, מזרחית צפונית, כלומר הלשקה שנמצאת מזרחית צפונית, שבה גנזו בני חשמוניא את אבני המזבח שקיצום מלכי יוון. צפונית מערבית, הלשקה שבית ספונית מערבית בה יורדים לבית התבילה. אבל ראינו שבלשקה המזרחית צפונית גנזו בני חשמנאי את אבני המזבח ששקצו מלכי יוון. כלומר לא קברו אותם למרות שהבנים אפשר היה לקבור אותם כי אינם מתקלות וזוהי גניזתם כי הם קדושות ואנזו אותם באותה הלשקה ולא חששו מפני השיקוץ שהגויים שקצו אותם משום שיש בזה לימוד גדול זכרון גדול כל הדברים האלה מביאים לעמקת האמונה להדרת האמונה ו כך זוהי דרך גניזה למרות שיש את הזכרון של ההתעללות של היונים או של הנאצים היא מח שמם ואין צורך הוא אומר לקרוע מחדש כל אמת שרואים את הספר תורה הקרוע הבזוי הספוק דמים וכיוצא בזה כיוון שחובת הקריאה היא בשעת מעשה כשרואים שקורעים ספר תורה כשמבזים ספר תורה כש רואים את השרידים שמזכירים לנו את אותו אירוע אלא הקריאה אחד פעמית כשבשעת מעשה וזה סגרנו את העניין שהוא במאמר מוסגר אבל אנחנו חוזרים חזרה לנקודה העיקרית שהוא חידש ויפה חידש שבאמת ספרי תורה שבלו במקום לגנוז אותם בקבורה אפשר לשמר אותם במקום כבוד בבית הכנסת ובאמת שאנחנו כבר יצא לנו כמדומן אצל מורי קברו ספר תורה רבי שמעון חובר בקברו הסבר תורה שאלם בתימן ובהירור חוזר אני חוקך בדעתי הרי אנחנו נמצאים היום בעדן שבו יש משבר גדול מאוד מאוד בשמור המנהגים והנוסחאות מאחר ויש ברוך השם קיבוץ גלויות ובני ערבות שונות אלו מתפללים אצל אלו ואלו מתפללים אצל אלו יישובים חדשים קמים מפורחים כן ירבו ולא תמיד יש א מניינים על טהרת עדה זו אחרת וגם לא תמיד יש ספרי תורה והם לוקחים ספרי תורה מכל הבעל היד ספרי תורה של עד של עדעזו לעד זו מכל הבעל היד והרבה מנהגים והרבה נוסחאות נשחקים כתוצאה מהמפגשים הרבעה דתיים האלה שכאמור הם חשובים לעצמם אבל הרבה שחיקה הרבה הרבה פגיעה בשורשים שלא לומר שיש לנו בצד זה תהליך חילון היום ונורא שרבים רבים כבר לא יודעים בין מינם ואין צמורם באים אך ורק לראש שנה ביום הכיפורים ואפילו בני עדתנו בעמותינו מרובים גם זה אז נזכרתי שהנה בחוץ הארץ ששם יש חילון והתבולות קשים מאוד ושם בדרך כלל יש בית כנסת ויש להם גם אולם בשביל סעודות וקידושים כי הבית כנסת הוא הרבה מעבר רק לצורך של תפילה אלא הבית כנסת הוא מרכז הקהילה ושם עושים קידושים קידושים של שמחות וכולי וזה טוב זה מרכז החיים היהודיים במיוחד שנמצאים במקומות כאלה שהם נאבדים נתמעים ולכן שבית הכנסת מהווה מרכז חיים כלי ילתים דתיים אז זה טוב ושם כמעט בהרבה בית הכנסת תראו שיש פינות מיוחדות מה שנקרא ודיקה כדי שאדם שבא לבית כנסת אחת לה רואה פמותים רואה שרידים של תפילין של תלית של ספרי תורה נחסף נחסף וזה חשוב אני אומר בימינו שלנו צריכים היום בבתי כנסת אם אם אין כל בית כנסת יכול לעשות זאת לפחות בתי כנסת מרכזיים מכל עדה ועד שיהיה להם פינה של ודיקה כדי שהספרים האלה לא רק יחספו את הבאים בית כנסת למושגים יהודיים לאביזרים קדושים יהודיים שגרמו להם אולי לשאול להתגרות להתקרב אלא אפילו לאלה שמתפללים יום יום על ידי זה שיראו דגמים של ספרי תורה דגמים של תפילים עתיקים גישנים במיוחד אם נסכיל להפוך את זה לא רק למוצגים דוממים על ידי שכותבים רק את התאריך, אלא אם יהיו שמה הסברים חכמים מושכלים שבהם אומרים שימו לב כאן עוד לא היה עמוד כאן הספר תורה היה בשכיבה כאן ככה כאן שימו לב לדרך הכתיבה הכתיבה היא כזו כך וכך לא צריך להיות איזה מין מאמר גדול נקודות נקודות שבהם יחסו בני אדם לדברים הייחודים וכך לא נגיע לרמה של דור מקלל אבותיו. ואני מדבר על דור מקלל אבותיו לא ברמה החילונית כי החילוני הוא לא מקלל אבותיו. הוא בכלל לא שייך לאבותיו. הוא לא יודע מי הם אבותיו. הוא לא יודע מה זה אבותיו. ואנחנו חוסמים אותה לאיזה שהם מושגים בסיסיים. אני מדבר כאן על שומא ישראל שהוא בא ואומר מה אתם עושים? מי אמר ככה? למה אתם מחשירים ככה? ולמה זה ככה? ועל ידי זה שהוא הנה הוא הולך לקידוש ורואה במבואה בקידוש הנה ספר תורה כזה והנה הם יחוד כזה אז הוא נחסף ממילא זה מרגיע את הבני אדם מבין שמדובר כאן בדברים עתיקיומים מקוריים וכולי לכן אני רואה בתשובה הזו של רמוש פיינשטיין שהיא תשובה די שנה אבל בחשיפה שלה בפרסום שלה כה הזדמנות לקרוא באמת לרבנים ולועדים של בית הכנסת שלתכנן לתכנן בבתי כנסיות כמו שיש ארון לספרי קודש לאיזשהיא פינה לידייקה לשמירת דברים עתיקים אבל כאמור לשמור אותם בכבוד ויהיו הערות מנחות שיכולות ללמד לא רק אנשים לא דתיים אלא גם את שומי אמוני ישראל וזוהי הגניזה למען יעמדו ימים רבים וימדו מאות העמידה ומאות השמור לצורך דורות שיבואו רבי חנו בן