תכנים לקריאה נוספת
האם רשאי התוקע שלא לומר התפילה שלפני התקיעה 'רבש"ע בניך בני רחומיך' בניגוד לדעת הציבור?
על איזה רקע נתחברה התפילה הנ"ל ע"י בעל 'חמדת ימים' שחדרה לסידורי ספרד ולאחר מכן לסידורי תימן?
מהן המשמעויות הנכללות בתפילה זו ומדוע אין לייחס לה דברי כפירה וכוונות פגיעה ביסודות האמונה?
כיצד ניתן למנוע מחלוקת בציבור בנסיבות שהתוקע אינו מוכן לומר תפילה אשר לדעתו לא מובנת לו
האם רשאי יהודי מאמין להתראיין באמצעי התקשורת הכלליים?
שאלוני באיזו מידה מותר לנו כיהודים דתיים להתראיין בכלי התקשורת הכלליים כשאנו רואים לא אחת שכלי התקשורת מנצלים את הראיונות עם אנשים דתיים כדי להסית את הויכוח לדברים שאינם ראויים כלל ועיקר.
לצורך זה ציין השואל שהנה בכנס העולמי לדיני ממונות שקיימנו, התקשורת הכללית במידה והתייחסו לכנס, לא התייחסו אל התוכן, אל המעמד, אל החשיבות של הכנס אלא מה אמר השר, מה אמר המפכ"ל, מה אמר כך וכך, לדברים הפוליטיים ולא לדברים הענייניים המהותיים ואל הבשורה שמשפט התורה מביא בנושא כל כך אקטואלי וחשוב שעסקנו בו היחס להפגנות במרחב הציבורי.
קיום מצוות ומוסר
שלום לכבוד הרב,
1. האם אדם אשר מקיים מצוות משום המוסריות אשר בקיום המצווה ו/או מכל סבה אחרת (דוגמה - הרגשה טובה) ולא משום שצווה על כך ע"י הקב"ה זכאי לשכר?.
2. כיצד יש להיתייחס לאדם אשר מלא מצוות כרימון אולם, הטעם שבגינם הוא מקיים את המיצוות הינו אנושי ולא מפאת הציווי האלוקי?. אודה לרב אם ירחיב את תשובתו הואיל ולא מצאתי מקורות ברמב"ם.
תודה
שאלות שונות במשנת רבינו
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. האם הרב מכיר את דרכו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), האם רבינו היה מסכים לחלק מדעותיו (הטוב אינו טבוע באדם מראשיתו, התנגדות לקבלה, הכנסת תיקונים בתנ"ך, פירוש לתנ"ך שלא ע"פ השכל ועוד)?
ב. האם, ע"פ רבינו, התורה תתאחד יום אחד עם השכל או תחושת החוויה הבלתי אמצעית האנושית, בדוגמת אברהם אבינו ש"אב לא לימדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה" (ב"ר סא, א)?
האמנם הימין הפוליטי הוא "עדר בהמות"?
האם במקרה בו הרוב הוא כעדר בהמות יש בזה כדי לערער את מעמדה הדמוקרטי של קבוצה זו?
כיצד יש להתייחס לביטויים מעין אלו מבחינה ערכית?