תורת חובות הלבבות 26 - שער עבודת ה', ג2

לכבוד הרב רצון שליט"א. נתקשינו בשעור בהסבר המעשה של ר"ש בן חלפתא .....שירדו לו מן השמים שתי חתיכות בשר ..... אחת נתן לאריות שרצו לטרוף אותו ואחת הביא לבית המדרש ושאל האם הדבר טמא? א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים. בהמשך שואל ר' זירא את ר אבהוא "ירדה לו דמות חמור מהו? "עונה ר' אבהוא "יארוד נאלא" פירש רש"י "תנין שוטה". שאלותינו :1 ) הסבר המעשה עלפי שיטתו של הרמב"ם. 2 ) איך להתיחס ל"תשובתו" של ר אבהוא (התבטאות קשה). במסכת מנחות : סט. עמ. ב.

מחד נאמר "התקשורת, בעוונותינו הרבים מגלה כל דבר", אך מאידך נראה שטוב עשתה כי "השופטים אכן דנו תוך ניגוד עניינים". אם כן למה מעשה אנשי התקשורת לא נחשב כהגון במקרה הנדון?

לק"י לכבוד מורנו ורבנו הרמב"ם מציין, שההשגחה הפרטית היא פונקציה של ידיעת האדם את אלוהיו, שאלתי כיצד באה לידיי ביטוי ההשגחה. בדרך נס, בדרך הטבע, שאים בדרך הטבע אנו כפופים לחוקיי הטבע, ואם בדרך נס היכן החוקיות שהקב"ה קבע בעולמו. בכבוד רב.

לרב רצון שלום וברכה.
בעבר שאלתי את הרב שאלה בנושא הנבואה והרב הזכיר אז שישנו הבדל בין נביא המתנבא לעצמו לבין המתנבא לכלל.
הרב אמר אז שהמתנבא לכלל זהו עניין ניסי מיוחד ואילו המתנבא לעצמו זוהי הנבואה הטבעית עליה מדבר הרמב"ם שהיא שלמות אנושית.
אם יוכל הרב, לציין לי את המקור במורה נבוכים ממנו נלמד דבר זה. שלכאורה ההבדל בין המתנבא לעצמו למתנבא לכלל, הינו באופיו של הנביא וגדלותו וכמו שהרמב"ם אומר שיש אדם שלימודו מספיק לעצמו וישנם כאלו שמתעוררים ללמד אחרים וזוהי הסיבה הראשונה לכתיבת הספרים. או שמא זו הייתה כוונתו של כבוד הרב, שכיון שהדבר תלוי באופיו של הנביא זהו גופא הנס המדובר.