כוזרי - חלק ב - תחילת מאמר שני - פסקה ב

לכבוד הרב,
מצינו בזמן הגלות גדולי ישראל שזכו לדרגות גבוהות של רוה"ק ונקראו "נביאים". כגון רבי עזרא הנביא שהוא אחד מבעלי התוספות ומוזכר למשל בתוספות גיטין פח, א ובתוספות שבועות כה: וכן קלונימוס שהוא אחד מבעלי התוספות ומוזכר במסכת מנחות וכן לפני כ200 שנה התפרסם החוזה מלובלין שהיה צופה מסוף העולם ועד סופו. השאלה: האם לצדיקים כאלה שזכו לדרגות גבוהות של רוח הקודש יש גם גדר של נביא על פי ההלכה? האם יש חיוב לציית לדבריהם מדין "אליו תשמעון"?

בעבר הייתי קשור למקובלים רבים.
השם שניתן לי בברית המילה (וכך בת.ז) היה "אלי", אך הם יעצו לי והפחידו אותי לשנות את שמי ל"אליהו רחמים", ואכן הלכתי למשרד הפנים ושיניתי שמי לאליהו רחמים.
כיום בזכות הרמב"ם אני מבין כי אין משמעות יתירה לשם, והייתי יכול לחיות מצויין גם עם השם אלי.
אך מה לעשות, כעת כתוב לי בת.ז "אליהו רחמים", ושם קודם: אלי.
האם בכתובה אהיה חייב לכתוב אליהו רחמים? אינני מעוניין בשם זה מכיון שהוא מזכיר לי את בורותי בעבר, ואני רוצה לחזור לשמי השטבעי שניתןללי ע"י הורי

לכבוד הרב האם סמכות התלמוד שעליה דיבר הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה, שבזמן כתיבת התלמוד היו נוכחים כל חכמי ישראל וכיוון שהוא התקבל בכל ישראל חל על התלמוד הדין "לא תסור" וכו' ושאסור לחכמי ישראל הבאים לחלוק על התלמוד וכו' - האם כל זה הוא רק בחלק ההלכתי של התלמוד או גם בחלק האגדה? לדוגמה:
א. האם חכם מאוחר שחולק על דברי אגדה שבתלמוד עובר ב"לא תסור"?
ב. האם ניתנה לחכמי ישראל הגאונים והראשונים סמכות לחלוק על התלמוד בענייני אגדה שאינם נוגעים למעשה?