סדרת שיעורי הרב יוסף קאפח זצ"ל על מורה הנבוכים לרמב"ם.
בשיעורים אשר עובדו לסדרת דיסקים על ידי מכון משה מוסיף הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל רקע לנלמד ומרחיב בהסבר רחב ממה שכתב בהערותיו על הספר. הרב קאפח מלמד את הספר על פי שיטת המחשבה של הרמב"ם בכתביו האחריו ושיטת חכמי תימן הקדמונים. הלימוד חי קולח ומעניין, וגם השואלים מוסיפים עניין וידע בחומר הנלמד. הרב מדבר עברית בהיגוי תימני, ולפעמים עברית בהיגוי ספרדי.
ההקלטות באדיבות: הרב אבשלום עדן, ר' יחיאל קרואני. הפקה וניהול: שלמה חמדי. עריכה: איתמר כהן.
"הספר הקדוש הזה שבו אצורה גנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל"סור מרע", ויזכה הזוכה להגיע ל"ועשה טוב", שבודאי היתה משאת נפשו של רבנו לתרגמן ללשון הקדש כדי להטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם. להציל נפשות רבות מרחף במרחבי התהו המחשבתי, ולהביאם אל מרבצי הדעת והתבונה, למלטם מן ההעדר ולהנחותם אל היש, ומן האפסות אל המציאות, כי רבים רבים הם אשר עסקו בפרטים ושכחו את עיקר העיקרים... עלינו אפוא לעמוד על רגלנו להודות ולהלל ליוצר המאורות אשר ברא את המאור הגדול הזה להאיר לדורות... רבנו הגדול הוא היחידי אשר נטה ידו החזקה והעלה את כל פניני בראשית מנבכי ים הספרות ההלכתית היהודית, חרזה בחוט של זהב ותלאה בצואר היהדות הוא ספרו היד החזקה. וזו היא הערובה ליכולתו הכבירה, רבנו הוא היחידי אשר הראה כי לו עשר ידות ביתר המדעים ההכשרתיים וזו היא הערובה ליכולתו השפוטית ולצדק שיקוליו במדעי הרוח. ספרו זה של רבנו הוא בית היוצר לשכלול השכל האנושי ולטביעת דעת האדם במטבע תורת ישראל והאמונה היהודית".
(הקדמת הרב יוסף קאפח למורה הנבוכים)
תכנים לקריאה נוספת
בעניין השגחה דברי רבנו הרמב"ם
ביום כ״ד לחודש אלול, הוא חודש הרחמים והסליחות, שנת תשפ״ה לפ''ק
לכבוד מו"ר הגאון הרב ד"ר רצון ערוסי נר''ו,
רבה של קריית אונו, מייסד ומנהל מכון "הליכות עם ישראל", ומגדולי המפיצים את תורת הרמב"ם וההלכה בדורנו, אשר זיכה את הרבים בלימוד "משנה תורה" וכתב חיבורים ומאמרים חשובים במחשבת ההלכה ובפסיקתה.
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה וביקרה, הנני מעז לפנות אל כת"ר בשאלה עיונית, הנוגעת לעומק דרכיו של רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל, אשר האיר עינינו בחיבוריו הרבים, וביניהם שני חיבוריו הגדולים – מורה הנבוכים ומשנה תורה והותיר לנו לעיין ולחקור אחר עומק מחשבתו.
השקפה
בס"ד י"ח סיון תשע"ב
לכבוד מרן כבוד הרב רצון ערוסי מורינו ורבינו ועטרת ראשינו הי"ו
רבינו הרמב"ם בעשירי בסנהדרין באר שאין אחר המוות שלמות ולא תוספת
ולא יקנה האדם שלמות ויוסיף מעלה אלא בעולם הזה אלא באותו מצב בו שאדם הולך
בו הוא נשאר לעולם
1.יסביר נא לי כבוד ברב אם כן מה הענין ברא מזכה אבא כמו שנאמר בגמרא
לאיזה ענין?
2.אם כן מה הענין של עילוי נשמות ואם זה מועיל לנפטר?
מחלוקות ראשונים במחשבה
לק"י
האם עצם כך שיש מחלוקות ראשונים בענייני מחשבת ישראל/אמונה הרי שאחד מכל בעל מחלוקת טועה?
וא"כ, לפי זה יוצא שמי שטועה תורתו אינה תורה ולכן לא נוכל לברך על לימודו ברכת התורה מפאת הדין, ספק ברכות להקל?
אני יודע שאין זה כך, אך מדוע שלא נוכל לומר כך?
האם אפשר לומר ששני הראשונים צודקים כמו שאנו אומרים על מחלוקות התנאים והאמוראים "אלו ואלו דברי אלדים חיים" ? והפירוש לכך הוא שלדוג' אם יש טמא וטהור אז באותו דבר שדנו עליו יש צדדים של טמא ויש צדדים של טהור אבל חייבים לפסוק הלכה אז נפסקה הלכה מסויימת, אך לא חלילה שאחד טועה... מה נאמר במקרה שלנו?
הרשאית אשה להתעטף בטלית?
אשה שמקיימת מצות עשה שהזמן גרמא, האם רשאית לעשותה עם ברכה?
האם יש לחשוש במקרה דנן לאיסור התורה "לא יהיה כלי גבר על אשה"?
האם השאלה באה מכיוון הדעות שמערערות את עיקרי האמונה היהודית ונלחמים כביכול על מה שהם מכנים "מעמד האשה"?
האמנם הימין הפוליטי הוא "עדר בהמות"?
האם במקרה בו הרוב הוא כעדר בהמות יש בזה כדי לערער את מעמדה הדמוקרטי של קבוצה זו?
כיצד יש להתייחס לביטויים מעין אלו מבחינה ערכית?