סדרת שיעורי הרב יוסף קאפח זצ"ל על מורה הנבוכים לרמב"ם.
בשיעורים אשר עובדו לסדרת דיסקים על ידי מכון משה מוסיף הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל רקע לנלמד ומרחיב בהסבר רחב ממה שכתב בהערותיו על הספר. הרב קאפח מלמד את הספר על פי שיטת המחשבה של הרמב"ם בכתביו האחריו ושיטת חכמי תימן הקדמונים. הלימוד חי קולח ומעניין, וגם השואלים מוסיפים עניין וידע בחומר הנלמד. הרב מדבר עברית בהיגוי תימני, ולפעמים עברית בהיגוי ספרדי.
ההקלטות באדיבות: הרב אבשלום עדן, ר' יחיאל קרואני. הפקה וניהול: שלמה חמדי. עריכה: איתמר כהן.
"הספר הקדוש הזה שבו אצורה גנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל"סור מרע", ויזכה הזוכה להגיע ל"ועשה טוב", שבודאי היתה משאת נפשו של רבנו לתרגמן ללשון הקדש כדי להטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם. להציל נפשות רבות מרחף במרחבי התהו המחשבתי, ולהביאם אל מרבצי הדעת והתבונה, למלטם מן ההעדר ולהנחותם אל היש, ומן האפסות אל המציאות, כי רבים רבים הם אשר עסקו בפרטים ושכחו את עיקר העיקרים... עלינו אפוא לעמוד על רגלנו להודות ולהלל ליוצר המאורות אשר ברא את המאור הגדול הזה להאיר לדורות... רבנו הגדול הוא היחידי אשר נטה ידו החזקה והעלה את כל פניני בראשית מנבכי ים הספרות ההלכתית היהודית, חרזה בחוט של זהב ותלאה בצואר היהדות הוא ספרו היד החזקה. וזו היא הערובה ליכולתו הכבירה, רבנו הוא היחידי אשר הראה כי לו עשר ידות ביתר המדעים ההכשרתיים וזו היא הערובה ליכולתו השפוטית ולצדק שיקוליו במדעי הרוח. ספרו זה של רבנו הוא בית היוצר לשכלול השכל האנושי ולטביעת דעת האדם במטבע תורת ישראל והאמונה היהודית".
(הקדמת הרב יוסף קאפח למורה הנבוכים)
תכנים לקריאה נוספת
בני מנים - לחזיר אותם בתשובה - הלכה או רעיון טוב?
במשנה תורה - הלכות ממרים פרק ג:א-ג כתוב "מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים..." והלאה גם כתוב "אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו--הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס;" על האלה יש לי שתי שאלות.
"וכל דצריך לפסח ייתי ויפסח"-האומנם, והרי הפסח אינו נאכל אלא למנוייו?
היש בקריאה זו פניה אל אותם שאינם בני ברית הרוצים להתגייר ולהסתופף בצילה של החירות מהיצרים?
האם יש לברך שהחיינו או לומר הלל ביום העצמאות?
כיצד יש לשוחרי משנת הרמב"ם להתיחס אל יום העצמאות לענינים הלכתיים נוספים: קריאת הלל, תחנון, הספדים, אבל ועוד?
האם יום העצמאות ניתן להכלל בקטגוריה של חובת ההודאה להקב"ה כמו כל יהודי שנעשה לו נס?
האם מהבחינה ההלכתית נפגם מעמדו של יום העצמאות לאור התהליכים השליליים המלוים את ארוע הקמת מדינת ישראל?
הבריאה
האם הרמב"ם האמין בסיפור הבריאה כפשוטו, כלומר התייחס אליו כהיסטורי, או שהתייחס אליו כאלגוריה? ואם התייחס אליו כאלגוריה, הרי שלשיטתו אנו יכולים לקבל את כל התאוריות המדעיות של זמננו (אבולוציה וכדומה), רק אם נייחס להם השגחה פרטית ויד מכוונת? כי הרי כל מי שמכיר, ולו במעט, את שיטתו של הרמב"ם מבין שלו היה חי בזמננו, לא היה מעלה על דעתו לדחות את דברי המדענים שהוכחו במופת, רק בשביל פשט הכתובים..
תודה