Photo by Karolina Grabowska
pexelsהאם רשאית קבוצה מחוסנת למנוע ממי שלא התחסן להכנס למתחם שלה?
הרב רצון ערוסי - השתתפות בלוויות: כבוד התורה או זלול בקדושת החיים?
נשאלתי מדוע היהדות החרדית כל כך דבקה בלוויות של גדולי ישראל ומשתתפים בה אלפים בנסיבות של הקורונה כשיש בזה ספק פיקוח נפש, והרי "חמירא סכנתא מאיסורא" וכפי שאין לקיים הלוויה שיש בה סכנה שגורמים עוינים כמחבלים ירצחו את המשתתפים לכאורה גם בנסיבות הקורונה אין לקיים הלוויות המוניות שיש סכנה של הידבקות בנגיף הקורונה.
השאלה טובה, אולם ראשית כל מגיעה תעודת כבוד לאחינו החרדים לדבר ה' שבזמני הלוויות לגדולי ישראל הם יוצאים בהמוניהם כדי לתת כבוד לתורה. מהבחינה הזאת מגיע להם תעודת כבוד. אולם בנסיבות האלה של מגפת הקורונה ההתקהלויות גורמות לריבוי ההדבקה ועל ידי כך לריבוי החולים ולדאבוננו גם לריבוי הנפטרים. לכן בוודאי שיש כאן "ספק פיקוח נפש" והדבר נאסר מבחינה הלכתית, משום שקדושת החיים בהלכה עולה על הכול חוץ מג' עבירות - גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. עד כדי כך שאפילו שבת קודש ואף יום הכיפורים שהם מאוד חשובים ועונשם בכרת מותר לחלל אותם בגלל ספק פיקוח נפש, ואפילו ספק ספקא ולאו דווקא ספק אחד.
יוצא אפוא שההלוויות האלה שאנחנו רואים בשבוע האחרון של שלושה מגדולי ישראל שהשתתפו בהם אלפים בניגוד להנחיות זה מנוגד להלכה.
אלא, מה הבעיה האמתית? לאחר בקשת המחילה, הבעיה אינה תלויה במשתתפים אלא ברבנים. הרי הרבנים יודעים את ההלכה אבל יש משבר מנהיגות, אין להם את העוז לעמוד בשער בת רבים ולומר: רבותיי, ישר כוחכם שאתם מכבדים את גדולי התורה, וכך ראוי לעשות, אולם עת לעשות לה' הפרו תורתך וחמירא סכנתא מאיסורא, יש לקיים את ההלוויה בצנעה על מנת שלא יבוא אדם לידי סיכון.
דוגמא מופתית לכך הייתה פטירתו של ידידי הדגול והגדול הרב אליהו בקשי דורון זכרו לחיי העולם הבא הרב הראשי לישראל לשעבר תלמיד חכמים גדול שנפטר מקורונה, משפחתו וכן כל ציבור מכריו כיבדו את כללי הבריאות והלוויה הייתה צנועה. היו כאלה שהספידו אך ורק בטלפון ובשום פנים ואופן לא הייתה התקהלות כנגד ההנחיות, למרות שמבחינת כבודו אם לא הייתה קורונה וודאי היו רבים משתתפים ורבים מספידים וכו'. זוהי דוגמת מופת איך שתורת ישראל מצד אחד מטפחת את כבוד המת, כל מת ובוודאי נפטר שהוא גדול בתורה ומצד שני היא מקדשת את החיים, וקדושת החיים עולה לאין ערוך.
אין לבוא ולהקיש הנה הרי יש מפגינים בבלפור בניגוד להנחיות, יש כל מיני מסיבות מנוגדות לכל ההוראות. וכי אם אכן באמת אותם בני אדם עוברים על ההוראות מסכנים ומסתכנים האם גם אני בגלל זה אסכן את עצמי? נתאר לעצמנו שמביאים לנו אוכל שיש סכנה שהוא מורעל ואני אבוא לומר תראה אותם בני אדם אוכלים, גם אני אוכל, הבל ורעות רוח, אותו אדם שאוכל מסתכן ואתה לעומתו שנשמע להוראות ולא אוכל מהאוכל הזה שנעשה עליו בדיקה רפואית שגילו שיש בו רעל יישר כוחך, אתה שומר על חייך וכך התורה ציוותה.
לכן צער גדול מאוד כשאנו רואים את ההלוויות האלה. בתוך שבוע כשלוש הלוויות ורבים משתתפים.
מחד הלב מתרונן מכבוד התורה וכבוד הנפטר, ומצד שני כשרומסים בגאווה את עניין קדושת החיים, ועוד יותר כואב כאמור המשבר המנהיגותי שלא נמצאים רבנים שיאמרו בעוז ובקול גדול שהדבר הזה מנוגד להלכה.
חבל שזה גם גורם בעוונותינו המרובים לגורמים חילונים המחפשים את הדתיים בפינה ומנצלים כל הזדמנות כדי לנגח את העולם החרדי והם משחקים לידם. אסור לתת להם את ההזדמנויות הללו כדי לנגח את החרדים, כי בכך הם גם מנגחים את תורת ישראל.
תכנים לקריאה נוספת
עד כמה יש להקפיד על קטנים שיצומו ביום כיפור?
האם זה תלוי בגיל הילד או הילדה?
האם לבנות ובנים יש טווח גילאים אחר שהשאירו בו חכמים?
קטן שהגיע לחינוך המתענה לכמה שעות צום מדין חינוך ומבקש לאכול בליל כיפור, האם יש לדחות אותו עד לבוקר?
האם יש מצבים שחובה למנוע הקטנים מלצום?
טס במטוס, האם חייב בברכת "הגומל" כאשר מגיע למחוז חפצו או רק כשחזר למקומו?
הרמב"ם פסק לחיוב הברכה להולכי דרכים מפני שמסתכנים לאור התנתקותם ממקום ישוב, האם ניתן להחיל הברכה גם לטסים לאור תופעות חטיפות המטוסים?
האם ברכת "הגומל" תלויה דווקא בזמן ובמרחק שהתרחק ממקום ישוב?
החונה במקומות ביניים עד שיגיע למחוז חפצו, האם יברך "הגומל" בכל אחת מחניות הביניים?
היש לחשוש בימי "בין המצרים" מפגיעתו של השד הנקרא: "קטב מרירי"?
מה מקור החששות מסוג מזיק זה באותם ימים והאם יש לנקוט בדרכים לפייס אותו?
מה פרוש הנאמר בתהילים: "מקטב ישוד צהרים", האם שד מבעית או מקום החשוף לסכנת שודדים?
אם כן איפוא, מהי מטרת המדרשים בהפחדות האלו להמונים בדיני ימי "בין המצרים"?
כהן חייל שבמהלך הלחימה באויב ירה והרג בשגגה חייל אחר, האם מותר לו לשאת כפיים?
מהם גדרי הריגה בשוגג המונעים מהכהן לשאת כפיהן לפי הרמב"ם והן לפי השו"ע?
האם מוהל כהן רשאי לשאת כפיו למרות שהנימול נפטר? מתי ובאלו נסיבות יחשב ההורג בגדר אנוס?
מהי עמדת הרמב"ם בנוגע לרחיצת ידים לאחר השכמת שחרית ביום הכפורים?
מחד מחמיר הרמב"ם בנגיעה במים ואפילו באצבע קטנה ומאידך מונה מספר מקרים לקולא אפילו העובר בנחל ע"מ לשמור פרותיו. ידוע שטהרת הידים הינה מן הדברים המעכבים התפילה. האם דווקא במים או אפילו בחומר אחר?
מהו הבסיס להיתר של הרמב"ם לאשה לרחוץ ידה אחת כשהיא מאכילה את בנה?
היש היתר הלכתי כלשהו לשריפת מסגדים? כיצד יש להתייחס לפעולות הקרויות "תג מחיר"?
מהו מעמדו ההלכתי של המסגד של המוסלמים, האם מותר ליהודי להתפלל או ללמוד תורה שם?
היש לקחת כשיקול הלכתי את הפגיעה החמורה בבטחון ישראל העלולה להיגרם כתגובה לפגיעה בבית תפילה של מוסלמים או נוצרים?
מהן דרכי המאבק שהיהדות צריכה לנקוט כנגד הפורעים הגויים אשר מידי פעם מתנכלים למתפללים יהודים?
האם לפי משפט התורה יש לזכות מחבל דוקר מאשמת הריגה כשהנדקר נשאר בחיים?
שאל השואל מהי עמדת משפט התורה לגבי פסק דין של בית הדין הצבאי אשר לא הסכים להרשיע את המחבל הערבי בניסיון להריגה, בטענה שכיוון שהוא דקר את אותה אישה יהודיה דקירה אחת והסכין נשברה ונפלה על הרצפה. ואין אנו יודעים אם כוונתו היתה להרוג, או אין כוונתו להרוג. ולכן, אפשר להרשיע אותו על חבלה וכיוצ"ב אבל לא על ניסיון הריגה. מה עמדת התורה בעניין זה?