מה דעת הרב אליקים צדוק על מהימנות איגרת הרמב״ם לרבי פנחס הדיין?
האם אגרת הרמב"ם לר' פנחס הדיין היא אכן אמיתית לפי מארי? אם כן, מדוע הוא לא הביא אותה במהדררתו לאגרות הרמב"ם?
אפשר לצאת משעבוד ולהישאר כבולים להרגלים וליצרים. הדרשה לפרשת בא מבקשת לראות ביציאת מצרים מהלך של התחדשות ערכית: מן התקווה של ראש חודש ועד בכורה הנמדדת באחריות ובדוגמה אישית.
האזינו לקשר שבין מכת הבכורות, חירות מן היצרים ואחריות אישית ולאומית.
בכורה אינה רק מעמד שנותן כוח וזכויות. היא מחייבת דוגמה אישית, אחריות וערכים. זו התובנה העולה כאן מפרשת בא וממכת הבכורות: יציאת מצרים נועדה להצמיח עם חופשי, שבכורתו מתבטאת בשליחות מוסרית.
הדרשה פותחת בראש חודש ובמשמעות ההתחדשות. לוח השנה אינו רק כלי לספירת ימים. תחנות של ראש חודש ומועדים מעוררות לשאול מה אנו עושים בזמן שניתן לנו, ולחדש תקווה וכוחות. השגרה עלולה לשחוק ולייאש; התודעה של חידוש מציעה דרך להמשיך.
גם מערכה מתמשכת, כפי שנזכרת ברקע הדברים, עלולה לעורר ייאוש למרות הישגים. מכאן הפנייה ליציאת מצרים: מדוע נדרשו מכות רבות ותהליך ארוך, במקום שחרור בפעם אחת?
השיעבוד חיזק את כוחו של פרעה ובמקביל החליש את רוח המשועבדים, עד שקשה היה להאמין בהבטחות הגאולה. התהליך המתמשך מתפרש כמהלך המערער את תפיסת הכוח האלילית ומכין את ישראל לחיים אחרים.
האמונה באל אחד נושאת כאן גם משמעות ערכית: אב אחד לכולנו ובנים כולנו לאחד. זהו יסוד לאחווה ולשוויון, בניגוד לפירוד ולכוחנות. היעד הוא לא רק לצאת מן השליטה הזרה, אלא לבנות חיים של אמונה, חירות וערכים.
מכת החושך נזכרת כחלק מן הטלטלה. מובאת אפשרות להסבר הקשור לתופעות טבע, אך היא נשארת בלתי מוכרעת בדברים. עיקר הדרשה ממשיך אל השאלה מה מוסיפה מכת הבכורות לתכלית הגאולה, מעבר להכנעת מצרים.
אפשר שאדם אינו כפוף לשלטונו של אחר, עובד ומתפרנס ומגיע להישגים, ובכל זאת אינו בן חורין בנפשו. כאשר תאוותיו ויצריו שולטים בו, חירותו החיצונית אינה משלימה את חייו. גם משפחתו אינה מקבלת ממנו את הדוגמה הערכית הראויה.
החירות שאליה מכוונת התורה כוללת את היכולת לרסן את עצמנו. החזון הלאומי — עם קודש בארץ קודש על פי תורת קודש — דורש אפוא גם עבודה פנימית, ולא רק עצמאות מדינית.
הבכור מתואר כבעל מעמד חברתי מיוחד: הבן הראשון, מי שנתפס כממשיך וכמי שמשאבי המשפחה וכוחות ההנהגה מתרכזים בו. אולם סמכות כשלעצמה אינה מספיקה. מי שמבקש להיות ממשיך צריך להיות גם מנהיג ודוגמה לחיקוי.
מכת הבכורות נקראת כאן כטלטלה של תפיסת הבכורה הכוחנית. כנגדה עומדת הקריאה ״בני בכורי ישראל״: בכורה של חשיבות ושל קבלת שליחות, ולא של קדימות בלידה או של עוצמה צבאית ומדינית. חשיבותה היא בקבלת דפוסי התנהגות ערכיים.
השליחות נבחנת בחינוך הלב והמעשה: להימנע משנאה, מנקמה ומנטירה, ולנסות להושיט יד ידידותית כדי לסיים סכסוך. אין לקדש את הסכסוך, אלא לטפח אהבה ואחווה.
העיקרון שכל אדם נברא בצלם אלוהים מחייב לכבד כל אדם. זהו יסוד המעמיד את ערך האדם מול תפיסה שבה בעל הכוח הוא הקובע. בכורת ישראל מוצגת כחובה לשאת ערכים אלה בחיים, ולא כהיתר להשתלטות או לפגיעה בזולת.
מצוות פדיון הבן מובאת כתזכורת לכך שהבכורה קשורה לקדושה ולמחויבות. בתוך המשפחה, מי שמבקש שיכירו במעמדו כבכור נדרש להוכיח שהוא מסייע, מוביל ונושא באחריות. המעמד אינו פוטר אותו מעשייה; הוא דורש אותה.
כך גם ברמה הלאומית: המאבק על קיום עצמאי חשוב, אך לצד הקיום נדרש מודל של חיים ערכיים. הדברים מכירים בחשיבות הדמוקרטיה, ומדמים את הזהות המשותפת לקבוצה שיש לה סדר יום, אמונה ושליחות. התקווה היא שהשיבה לארץ ולמדינה תאפשר לעם ישראל לטפח דוגמה ערכית לעצמו ולאומות העולם.
מסקנת הדברים
היציאה לחירות והבכורה מחייבות אחריות. החירות מתמלאת תוכן כאשר אדם מושל ביצריו, מכבד את זולתו ונושא בשליחותו; הבכורה מתמלאת משמעות כאשר היא ניכרת בדוגמה האישית ובערכים שהמשפחה והעם מביאים לעולם.
מה מוסיפה תודעת ראש חודש לחיי האדם?
ראש חודש מוצג כתחנה של חידוש והתחדשות, מעבר לצורך המעשי בלוח תאריכים. הוא מעורר מחשבה על השימוש בימים שעוברים, מחדש תקווה וכוחות ומסייע שלא להישחק בתוך השגרה.
מדוע יציאת מצרים מתפרשת כתהליך ארוך?
הדרשה רואה במכות ובתהליך המתמשך הכנה לחיים לאומיים ורוחניים חדשים. אין זו רק הוצאת עבדים משלטון זר, אלא ערעור של תפיסת הכוח האלילית ובניין אמונה, חירות ותרבות של ערכים.
מדוע חירות חיצונית אינה מספיקה?
אדם יכול להיות עצמאי ולהגיע להישגים, אך להישאר משועבד לתאוותיו וליצריו. חירות שלמה דורשת גם ריסון עצמי וחיים ערכיים, כך שהאדם יוכל להיות דוגמה חיובית למשפחתו ולסביבתו.
כיצד מתפרשת בכורת ישראל?
בכורת ישראל מתפרשת כבכורה של חשיבות ושליחות, ולא כקדימות בלידה או כיתרון בכוח צבאי ומדיני. היא מחייבת קבלת דפוסי התנהגות ערכיים, אחווה וכבוד לאדם.
מהי האחריות המוטלת על בכור במשפחה?
מעמד הבכור מחייב דוגמה אישית, עזרה והובלה. מי שמבקש שיכירו בו כממשיך של ההורים צריך להוכיח זאת באחריות ובמעשה, ולא להסתפק בדרישה לזכויות מכוח מעמדו.
כיצד פדיון הבן קשור לרעיון הבכורה?
פדיון הבן מובא בדרשה כתזכורת לקדושת הבכורה ולמחויבות הכרוכה בה. הרעיון הנדון אינו פירוט דיני הפדיון, אלא ההבנה שבכורה אינה רק כוח והישגיות, אלא אחריות ערכית.
כיצד נבחנת השליחות הערכית ביחס לזולת?
השליחות נבחנת בריסון שנאה, נקמה ונטירה ובניסיון לסיים סכסוך בדרך של ידידות ואחווה. העיקרון שכל אדם נברא בצלם אלוהים מחייב כבוד לכל אדם; הכוח והמעמד אינם תחליף לכך.
האם אגרת הרמב"ם לר' פנחס הדיין היא אכן אמיתית לפי מארי? אם כן, מדוע הוא לא הביא אותה במהדררתו לאגרות הרמב"ם?
אני בד"כ שאני הולך ברחוב ויש שיח הדס או עשב או פרחי יסמין את עצי או מיני בשמים אני עוצר ומברך אם שם ומלכות את הברכה ואמר שתאה הברכה לע"נ הנפתרים שאני מכיר ואני מזכיר אותם גם נפתרים שמזמן נפתרו האם זה מועיל לנשמת אותם הנפתרים האם יש מקור לנהגו שזה מנהג בעלמא?
אנחנו אומרים בתפלת ראש השנה "כי אתה סלחן לישראל" מדוע זה לא דומה לאומר שה' וותרן?
כנהר שלום,
רבנו כותב בפ"ט מהל' ע"ז "אבל גוי שהוא עושה איד לעצמו ומודה לע"ז שלו ומקלסה ביום שנולד בו". האם ניתן להסיק מכך שבחגיגת 'יום הולדת' יש חשש של חוקות הגויים?
לכבוד הרב המשיב שליט"א,
שלום. ידוע מה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים פ"ח שלהיות מחסידי אומות העולם צריך שיקבל עול המצוות "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם."
וקשה שהרי "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי , ובמה האמינו בו בהר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים" (יסוה"ת פ"ח).
יש שיר של שבזי בנושא: מי אשם – עין או לב?
יש משפט אחד בשיר של שבזי:
"דומה ורוויה יצפנך"
הלו איש מלאך ממונה על גיהנום שנקרא דומה (=מוות גיהנום)
אבל רוויה זה מלאך ממונה על הגשמים.
איך חיברו אותם יחד?
שלום הרב , רציתי לידע מהו באור הגדר של הדברים שאין לעסוק בהם
במה לפנים ומה לאחור מה למטה ומה למעלה ?
תודה רבה.
Shalom HaRav
Based on Moreh Nevuchim 1:7 , was Adam HaRishon's teshuvah accepted by Hashem. When Adam names Seth in his likeness, does that mean that Adam regained "tzelem elokim" like Seth or does it
refer to Seth gaining his tzelem elokim only?
שלום כבוד הרב, זכיתי ללמוד בישיבה כבר כמה שנים ואני יודע שאין זה שאלה פשוטה אבל אני כבר אבוד ולא יודע מה לעשות. איך אפשר להתמודד עם שנאה עצמית שמונעת ממני לעבוד את הקב"ה?
מכיוון שאם אני לא מאמין בעצמי ואני שונא את עצמי איך אפשר לעבוד את ה...
מחילה על השאלה , אני יודע שזה לא המקום הכי טוב לשאול אבל אני מתבייש מאוד מהדבר הזה