פסיקת הרמב"ם
לק"י
שלום לכבוד הרב,
אני ממוצא תימני ומעוניין ללכת לפי פסיקת הרמב"ם בכל התחומים אך בעייתי היא כזאת:
ע"פ הרמב"ם, מאז שנחרב ביהמ"ק אין להשמיע קולות מוזיקה. האם זה להלכה שאין אפשרות לשמוע מוזיקה? אם כן, לעולם לא נוכל לשמוע מוזיקה עד לבניין ביהמ"ק במהרה בימינו.
בתודה מראש
לכאורה, לפי רבינו אכן כן. אסור לנגן בכלי שיר, ואסור לשמעם עד שייבנה בית המקדש או עד שסנהדרין תתיר.
אולם הרי רבינו הביא גם את הגזירה, שלא לשיר בפה על היין ובכ"ז הוא כתב "וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות, או שיר של BBהודאות לאל,BB וכיוצא בהן על היין".
ואם נאמר שאותן גזירות נגזרו ע"י הסנהדרין לדורות, הרי הכלל הוא, שאין לבטל גזירה, אלא ע"י בי"ד גדול מן הבי"ד שגזר. וכיצד רבינו, נראה שהסכים עם המנהג שנהגו כל ישראל, בניגוד לגזירה.
ועל כרחנו לומר, שהגזרה שגזרו לא היתה מוחלטת, שאין לבטלה כלל, אלא היא היתה על דעת כן, שאם בית דין בעתיד, אפילו שאינם כמו הבית דין שגזר, ולפי זה ניתן לומר, שמאחר והתפשט המנהג לנגן בכלי שיר רק BBלצורך מצווה, ורק שירות תושבחות בהודאות לה',BB שניתן לסמוך על המנהג.
תכנים לקריאה נוספת
אמירת "אראלי מרומים" בסליחות
יורנו רבינו, מה יעשה אדם המתפלל בציבור אשר נוהגים לומר פיוט "אראלי מרומים" ופיוט "מכניסי הרחמים"?
האם נכון שיימנע מלאמרם לאור שיטתו התקיפה של רבינו נגד פנייה לאמצעים אחרים מלבד ה'?
האם יש הבדל בין "אראלי מרומים" לפיוט "עשה למען מלאכך" שבו לכאורה אין פנייה ישירה למלאכים?
ומיהם אותם מלאכים שהפיוט פונה אליהם?
בתודה מראש ובברכה.
סמכות ואחריות
דברים פרק יח (כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה´. (כב) אשר ידבר הניא בשם ה´ ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה´ בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. שאלה: בפסוקים אלה ניתן לירות שלושה קביעות .
1. אמינותו של נביא ניתנת לבחינה מעשית.
2. כאשר דבריו התבררו כלא נכונים זה בהיכרך בזדון.
3. אסור לפחד לפגע בו.
היש סיבה לפיה מעמד "רב" יהי חמור ממעמד "נביא"? או שמא, צריכים אנו להעתיק שלושת קני מידה (לכל הפחות) אלה כלפי רבנינו.
עולים לירושלים בפורים: מתי מתחייבים לקרוא מגילה שוב?
נפטר בן הזוג לעולמו כשהם בהליכי גירושין, האם חייב בן הזוג השני להתאבל עליו?
האם נחשבים הם לנשואים כל עוד לא נסתיימו הליכי גירושין הן לדיני ירושת הבעל את אשתו והן לדיני אבילות?
היש מקום להתאבל כאשר בנסיבות אלו יש ואף הצד השני שמח לכאורה על שנפטר מהליך הגירושין?
מהי שיטת הרמב"ם, האם יתחשב בסברות, כמו: אם נתן עיניו באחרת או השמחה לכאורה של הצד השני?