לא נוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' אם לא נקדיש כל השנה את כל המאמצים לשרש את מכת הקטל בדרכים
המלחמה בתאונות דרכים צריכה חיזוק
איך מצליחים לשמור על נפש בריאה כשיודעים שמסביבנו בוודאות מוחלטת על אנשים רעים, גורפים לעצמם כספים לא חוקיים על חשבונם של אנשים על לא עוול בכפם.
אף שאנוכי עוסקת בעולם המשפט - עדיין אני כועסת מאוד בתוכי עמוק עמוק והדבר הזה לא מרפה ממני. אותם אנשים יש להם כספים שבזכותם הם גודלים כאשר מהעבר השני יש אנשים שלעיתים מחלקים את הלחם לכמה ימים. לא בשל בעיית הכסף כמו הדרך שבה הם נוהגים ובנוסף לכל הצרות הם מצליחים להפחיד ולהטיל אימה על כל אחד.
יש להתבונן בבני אדם טובים ואנשי חסד, ויש ב"ה הרבה כאלה, וללמוד מהם.
המלחמה בתאונות דרכים צריכה חיזוק
האם שבת נדחית גם בנסיבות אלו למרות שמדובר באדם שהכניס עצמו למצב סכנה?
האם בנסיבות כאלה נדון את המתאבד לדעת כשוטה היות וביצע המעשה מתוך טירוף הדעת?
מה מקור החששות מסוג מזיק זה באותם ימים והאם יש לנקוט בדרכים לפייס אותו?
מה פרוש הנאמר בתהילים: "מקטב ישוד צהרים", האם שד מבעית או מקום החשוף לסכנת שודדים?
אם כן איפוא, מהי מטרת המדרשים בהפחדות האלו להמונים בדיני ימי "בין המצרים"?
מדברי מו"ר הרב רצון ערוסי בהקבלת פני רב בחוה"מ פסח התשס'ח
מי קובע רמת הסיכון, האם ניתן להסתמך על חוות דעת רופא גוי או רופא יהודי שאינו שומר מצוות?
מהם שיטות הפוסקים המקובלות להיתר כנ"ל והאם ניתן להשוות זאת לדיני מאכלות אסורות?
היש הבדל בין ההפסקות לאכילה לבין ההפסקות לשתיה? מה עדיף לשתות במקרה שכזה, מים או משקה מזין?
מהם גדרי הריגה בשוגג המונעים מהכהן לשאת כפיהן לפי הרמב"ם והן לפי השו"ע?
האם מוהל כהן רשאי לשאת כפיו למרות שהנימול נפטר? מתי ובאלו נסיבות יחשב ההורג בגדר אנוס?