שלום לכבוד הגאון הרב רצון ערוסי שליט"א

למדנו בהגדה שלפסח את דברי התנאים המחייבים אותנו לומר הלל על כל טובה וטובה שעשה הקב"ה איתנו. שהרי הם אמרו "אילו הוציאנו ממצרים... ולא נתן לנו את התורה, דיינו" וכן הלאה. היוצא מדבריהם הוא שאנחנו מחוייבים לומר הלל להקב"ה רק על עצם העובדה שיצאנו ממצרים אע"פ שלא נתן לנו את התורה והיינו נשארים עובדי עבודה זרה עם פסל מיכה. וכן, די בכל אחד מן המעלות כדי לחייבינו הלל. והנה זכינו בדורנו ליציאת תימן ויציאת כל ארצות אשכנז וספרד והמזרח, וגם עשה שפטים בערבים והצילנו מידם ממוות בטוח, וגם נתן לנו את ממונם, וגם סיפק צרכנו... (גם מבחינה רוחנית, יש עולם תורה מפואר שלא היה כמותו מעולם) וגם עיקר ההתבוללות היא בחוצה לארץ, ורק במדינת ישראל יש עלייה באוכלוסיה היהודית. ובלאו הכי, כבר הזכרתי לעיל שדי לומר הלל רק על עצם העובדה שהוציאנו מתימן ועוד, והכניסנו לארץ הקודש אע"פ שהייתה ירידה רוחנית, הרי לימדונו התנאים "אילו הוציאנו ממצרים...ולא נתן לנו את התורה, דיינו". האם הרמב"ם לפי שיטת הרב שליט"א חולק על התנאים? ואודיעך מרי, כי דעת מרן הגר"ח כסאר זצוק"ל לומר הלל על אף שעיקר פסיקתו היא הרמב"ם. וכבר נודע שהראשון מבין כל רבני ישראל שקבע לומר הלל ביום זה הוא הרב שלום יצחק הלוי זצוק"ל שדירבן את הרבנים הראשיים להוציא פסק הלכה בדבר, ואכן, רק בשנת תש"י יצאה תקנת הרבנות הראשית. עיין על פרשייה זו בספר "שיח חכמים" לר' יחיאל יצחק הלוי ז"ל בהקדמה.
תודה וברוך תהיה!