בס"ד לק"י
שלום כבוד הרב,
כיום אני בשנות העשרים לחיי נמצא נבוך בעניין מנהג תימן ופסיקת ההלכה.
אני גר במושב גבעת יערים בו נמצאת קהילת גדס שכולה הועתקה לגבעת יערים.
אודות הקהילה : כידוע קהילת גדס ( עיירה יהודית קטנה ליד שרעב) עלתה כולה לגבעת יערים והקימה את היישוב לבדה, ללא התערבות עם שום קהילה אחרת (ולא עם שום עדה אחרת) .
למושב הגיע רב בשנת התשנ"ב (כנראה 1982. צריך לבדוק זאת ) ששינה את המנהגים לפי ראות עיניו, הוסיף וחיסר מנהגים, (הוסיף- כגון אמירת בר יוחאי בליל שבת וחזרה על מוסף של ראש השנה ותקיעת 101 תקיעות. חיסר- כגון מנהג להתעטף בטלית בליל שבת ועוד.) משנת התשס"ב אותו הרב כבר לא במושב באופן רשמי אך ממשיך לקחת חלק משמועתי בעריכות טקסים כגון הלוויות וכדומה. (אחד מבני הקהילה תיאר את המצב שהיה למארי יוסף קאפח ומארי אמר לו – "תעיפו אותו הוא יהרוס אתכם." אך לא העיפו אותו)

1) חקר מנהגים : האם שייך לחקור את המנהגים שהיו במושב שלי (וישנם המון מנהגים ייחודיים לקהילת גדס)
או ללכת לפי מנהגים שהיו נפוצים בקרבת הקהילה (שאמי שרעבי) ?
או פשוט ללכת ולבחור זרם ומנהגים חדשים בארץ?
2) מנהגים והלכה : למדתי אצל מארי מהמושב שהולך לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף ולא שש על מנהגי יהדות תימן בהרבה מקרים. בתאג' אמר שיש טעויות והלך לפי חומשים ספרדיים. לא לימד אותי מספיק בסבלנות דקדוקי טעמי המקרא והמנגינה כגון שבירת התביר וכדומה , שהתברר לי ממש לאחרונה ע"י וותיקי הקהילה שקהילתי גם כן נוהגת בזה.
כנזכר לעיל הגיע רב ששינה את פני המושב. לאחר שהגיע, קהילתנו נהפכה מבית כנסת בודד בכל היישוב לשתי בתי כנסת. בגלל מתחים ובגלל האופי החילוני של המדינה, נראה שאיבדה הקהילה הרבה ממנהגיה. פעם כל הקהילה הייתה דתית. כיום רוב הקהילה לא דתית. אין כיום חיי קהילה. חוץ משלוש תפילות ביום במניין (בבית כנסת אחד), דברי תורה בין מנחה לערבית ע"י אנשים מבחוץ, שיעורי תורה בצמצום בערבים על ידי אנשים מבחוץ , וכן תפילות בשבתות וימים טובים בשתי בתי הכנסת.
[כמובן שהגיית התפילה וקריאת התורה לא השתנתה, והינה לפי לשון הקודש, הגייה תימנית. עם חולם כצירי.]
המסורת הייחודית של הקהילה נאבדת. אין קהילה.
כיצד ניתן לעמוד על דעת אבותינו?
האם שייך לחקור את מנהגי הקהילה כדי ללכת לפיהם?
על פי מי איזה מנהגים ופסיקה הלכתית ראוי ללכת כיום?
3) פסיקה הלכתית : לפי מי לפסוק הלכתית? לא ברור כלל מה לעשות. האם להתחקות אחר מנהגי קהילתי על ידי חקירת הזקנים (אלו שהיו צעירים , (עד גיל 20) כשעלו מתימן) מה היו בתימן, לפי איזה רבנים הלכו וכדומה? הרי אותו מארי (עלה מתימן) אמר לי שלא היו לומדים ולא היו יודעים מה לעשות , ואיני יודע אם לקבל את דבריו.
איזה רב לעשות עכשיו? בכללי איזה פוסק לבחור? (הרי ידוע שבין הלל ושמאי היו שלוש מחלוקת ובין תלמידיהם יותר משלוש מאות. משמע שמלבד שלוש המחלוקת בין הלל ושמאי הסכימו הלכתית עם כל הנושאים.)
עם מי ללכת? מי צודק?
היו (אנשים שקראו להם רבנים) שהטעו אותי (בהלכה, בהשקפה, בחיים, במידות ובעוד.) ומאז אני לא בוחר רב, כי איני רוצה שיטעו אותי שוב. אני מעוניין לבחור רב שיספוק הלכתית.
[בפן השקפתי דעתי נוטה לדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ודרך השכלית והפילוסופית הבלתי מתפשרת של הרמב"ם]
4) בחירת תאג' : איזה תאג' הכי מדויק? לדוגמה אומר הרב רצאבי על ספר פרשה מפורשה שמתקן ומשנה מדעתו על בסיס מה שהציבור אומר, וקורה שמשנה על בסיס טעות שהציבור הורגל בה. לעומת זאת יש תאג' מדויק כגון תורה קדומה שעליו כנראה כדאי לסמוך.
מה לעשות? מי הכי מדייק? ואם קהילתי הולכת אחר פרשה מפורשה, האם ללכת אחריה למרות שאני משער שיש בדרך זו טעויות בדקדוק? (והדבר עלול לגרור עוד חילוקים בדורות הבאים).
5) נוסח קריאת חולם : במסגרת החיפוש אחר הנוסח המדויק, והרצון לא להיות מחרף ומגדף כלפי מעלה החלטתי עם עוד חבר לשנות את הקריאה בהגיית חולם כצירי ספרדי, להגייתו לחולם צנעני. (כדי שלא נאמר לדוגמה שה' נתן לעמו עז.) ועשיתי את זה מתוך אמונה שלכל טעם וטעם הייחודיות שלו, ואפילו בין סגול לפתח יש הבדל בקריאה, [בקהילתי המנהג הקדום אצל כולם ללא יוצא מן הכלל , חולם= צירי ספרדי] ואם בקהילת גדס לא זכרו את החולם או הסגול אז נחזור למנהג הקדום שבו כולם היו בלאדים.(לפי מה שהבנתי, לפני גירוש מוזע) האם שייך להמשיך במנהג הזה בתוך הקהילה הזו? או שגם בעניין הזה "תקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם"
בנוסף עכשיו הם רוצים שאהיה בעל קורא ואני מסרב עד שאדע לדקדק לפי טעמי המקרא כמו שצריך. האם שייך לחזור למנהג ילדותי לקרוא חולם בצירי? לא עדיף לאחוז באמת? (מבחינת הגבאים זה לא משנה)
6) איך להתחקות אחרי דקדוקי טעמי המקרא כמו שצריך, כשכמעט אין על מי לסמוך? האם ללכת ללמוד אצל מארי ממקום שונה? הרי יש חילוקים בין הקהילות בדקדוק טעמי המקרא ומנגינות הקריאה.

7) יש לי מסורת שסבא רבא שלי- 7 דורות אחורה , בכלל היה גר בארץ ישראל, בממלכה האשמית , למשך תקופה, עד שקרה מקרה וברח לתימן. והגיע לגדס שממנה עלו משפחת אבי. אז לכאורה מצד המנהג אנחנו לא מחויבים לקחת ממנהגי המקום שברח אליו (תימן) בכלל, לא?

תודה רבה