גם של הש"ץ וגם של העונים אחריו, ובמיוחד הש"ץ.

כי לפי רבינו, אמירת ברכו היא רק בברכה על הקריאה בתורה, או ביוצר בשחרית, או בערבית, ולא יותר.

ורק כשיש עשרה יהודים זכרים, בני חורין, שטרם פרסו על שמע, והם פורסים על שמע ומתפללים כסדרן.

אבל לפי המנהג, שנתלה בשיטת רש"י, אומרים ברכו ליחיד, או ליחידים שלא שמעו ברכו, וגם אומרים ברכו,

כשכל הציבור שמעו ואמרו ברכו, ולא נוסף עליהם שום מתפלל, שלא שמע ברכו.