הרמב"ם התעלם מעניין זה. השאלה אם שתיקתו היא שתיקה רועמת, או שתיקה של צורך עיון. ולא נותר לנו אלא לדון מה אנו סבורים שהרמב"ם לפי עיקרי הבנתו היה אומר. וכיוון שיש תפישות שונות, אפילו בין המקובלים, לגבי טיבו של הגלגול, נצטרך לומר, לגבי הדעה שהגלגול הוא כזה, נראה שדעתו היא כזו. ולגבי הדעה שהגלגול הוא כזה, דעתו היא כזו. ובכלל בעניין כזה יפה הלימוד המדוקדק וביחידות, ורק למי שיש לו ידע בעניינים עמוקים כמו ענייני הנשמות, ענייני שכר ועונש ועניינים של היחס בין העוה"ז והעוה"ב.