לפי עיקר הדין, אם יש עני שצריך די מחסורו אשר יחסר לו, חייב כל יחיד לתת לו די מחסורו. ובלבד שלא ייתן יותר מחומש מנכסיו, כדי שהוא, הנותן, לא יתדלדל, ויזדקק לבריות. והמליצו שייתן עשירית, וזה הנקרא היום "מעשר כספים", אלא שנהגו בעניין זה כמו מעשר ביבולים, להפריש מעשר מן הרווחים, גם בלי שבא אלינו עני שמבקש די מחסורו. ואנו משתדלים לאתר עניים כאלה ולתת להם. ואשריהם ישראל שנוהגים כך. אולם אין יוצאים ידי חובת מעשר כספים שמיועד לעניים, ע"י שאדם רוכש ספרי קודש אלא אם כן הוא רוכש ספרים כאלה לציבור נזקקים אביונים וכיו"ב.