לכבוד הרב לא זכיתי עוד להבין את טיבה של הכשרות הרגילה של הרבנות בבשר. ידוע שבציבור החרדי רואים את הכשרות הרגילה של הרבנות כמוקצה וכדבר שאינו כשר כלל וכל חרדי שמהדר במצוות לא יאכל כשרות רגילה כלל ואם בטעות התבשל לו בקדירה אפילו בשר עוף כשר רגיל הוא יכשיר את הכלי ולא יאכל מהכלי אפילו אם עברו 24 שעות. ושאלתי 2 מומחים לכשרות המזון על רמת הכשרות הרגילה ואחד אמר לי שרבנות זה לא כשר בכלל ואחד אמר לי שתלוי מי השואל והוא מתיר לאכול כשרות רגילה רק ל"חילונים" אבל לדתיים הוא מורה שלא לסמוך על הכשרות הרגילה שהוא נותן בעירו. מדוע זה כך? הרי נפסק להלכה בשו"ע ש"עד אחד נאמן באיסורים" ולגבי שחיטה נאמר שאפילו מומר לתיאבון לעבירות מסוימות מותר לאכול משחיטתו לכתחילה, ואפילו אדם שאוכל נבלות לתיאבון לפי הפוסקים שאני מכיר מותר לו לשחוט לכתחילה אם בודקים לו את הסכין. טעם הדבר שאדם "לא שביק היתרא ואכיל איסורא" כמו שמבואר בתחילת הגמרא בחולין (דומני דף ד). ולכן לא מובן מה הבעיה לאדם ירא שמים לסמוך על הכשר רגיל של רבנות בעופות לדוגמא. האם שורש הבעיה היא שחושדים בשוחטים של הרבנות שיכשילו את הרבים? והרי בודאי הרבנות מקבלת רק שוחטים מוסמכים ושומרי תורה ומצוות וגם אם הם לא בעלי זקן ומגבעת הרי אמרנו שאפילו עבריין לתיאבון באיסורים דאורייתא "לא שביק היתרא ואכיל איסורא"! במה הבד"צ יותר טוב? סיכום השאלה:
1. מה שורש הבעיה בכשרות רגילה של רבנות בבשר והאם להלכה היא כשרה או לא.
2. האם ראוי לאדם ירא שמים שמהדר במצוות לאכול בשר עוף בהכשר רגיל של רבנות? מדוע לא?
דע, כל כשרות של רבנות או של בד"ץ, מעשיה יקרבוה ומעשיה ירחקוה. ולכן, פעמים שכשרות מסוימת של רבנות עולה על כשרות מסוימת של בד"ץ, וכן להיפך. אולם, בדרך כלל הרבנות נותנת הכשר בתנאים שהם המינימום הדרוש. והבד"ץ בדרך כלל נותן הכשר בתנאים שהם יותר מהמינימום הדרוש, וזאת כדי להדר. והכל תלוי בהיצע ובביקוש. אם ציבור הלקוחות הכללי היה דורש מהדרין, גם הרבנות היתה דורשת מן היצרנים רמת מהדרין. אך הציבור הכללי של הלקוחות אינו דורשת זאת, ואילו ציבור הלקוחות של הבד"ץ דורש מהדרין. כל הנ"ל אמור לכשרות הבשר והעוף. ואין ספק שכשרות של רבנות לבשר או לעוף היא כשרות שאין לפקפק בה, אלא שהיא מינימליסטית, ולא נכון כלל וכלל שצריך להתייחסות לכשרות זו חלילה כטרף, עד כדי הטרפת הכלים וכיו"ב, כל המתייחס כן לכשרות הרבנות הוא טועה ומטעה.
