האם מותר לומר דברי תורה כנגד חלון בית הכסא?
שלום וברכה
כתוב שאסור לקרות כנגד בית הכסא, אם הדלת פתוחה.
שאלתי היא, האם מותר לומר דברי תורה כשהולכים בחצר, וכנגדי יש חלון של בית הכסא, חצי פתוח (יש לו ציר שהיא חצי פתוח, כמקובל בחלון בית הכסא)
תודה רבה
שלום כבוד הרב.
ברצוני לשאול בבקשה, שמעתי שכאשר ישנו לק מקולף על הציפורניים אסור ליטול ידיים מחמת חוצץ. אז האם זה באמת חוצץ ואז חייב להיות לק על כל הציפורן?
תודה מראש!
כל שהוא מקפיד עליו הוא חוצץ. ודרך העולם להקפיד על כיוצא בזה, והתירו רק לצבעים וכיו"ב, שאין דרכם להקפיד על שארית צבע בידיהם.
שלום וברכה
כתוב שאסור לקרות כנגד בית הכסא, אם הדלת פתוחה.
שאלתי היא, האם מותר לומר דברי תורה כשהולכים בחצר, וכנגדי יש חלון של בית הכסא, חצי פתוח (יש לו ציר שהיא חצי פתוח, כמקובל בחלון בית הכסא)
תודה רבה
בס"ד שלום לכבוד הרב,
הרמב"ם כותב בהלכות ברכות פרק ג שהפת שפתת אותה פיתים מברך עליה המוציא אם יש בה כזית או שניכר שהיא פת ולא נשתנתה צורתה. שאלותיי:
1. האם מספיק סיבה אחת או שצריכים 2 סיבות כדי לא לברך עליה המוציא: גם שלא יהיה בה כזית וגם שתעבור צורת הפת
2. האם הדין המור בפת חל גם על המצה הנאכלת בפסח או לאו? הרי לפי הרמב"ם היא נחשבת לפת ומברכים עליה תמיד המוציא
3. מקלות מלוחים ובייגלה האם ברכתם המוציא - במידה וקבע עליהם סעודה למרות שאין באחד מהם כזית כלל?
שאלה 1:
האם ניתן לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" על סנדלי שורש? כיום לכאורה נראה שהם .
ממש מנעל לכל עניין.
שאלה 2:
אני אחראי השכמה בבוקר בישיבה בה אני לומד.
האם ברכת "המכין מצעדי גבר" יכולה להיאמר כבר כאשר אני יוצא מהדלת כדי להעיר או רק כאשר אני מתחיל לצאת לכיוון בית המדרש לתפילה. בעצם מה נחשב יציאה לדרך?
שאלה 3:
אם כבר נעלתי נעליים/התלבשתי/רקעתי את רגליי על הארץ/פקחתי עיניי וכו האם אני יכול לברך אחרי המעשה? ואם לא, האם אני יכול לחזור שוב על הפעולה כדי לברך? (לדוגמה להוריד את הנעל ולנעול שוב, לברך כאשר רגליי שוב על הארץ וכו)
שלום וברכה לכבוד מארי אשאל כת"ח, ראיתי שכבוד מארי אומר בש"ות באינטרנט שהבקי שלא הוציא בשפתיו את ברכות ק"ש, הש"ץ מוציאו יד"ח. אך לכאורה מפורש אחרת בתשובה שענה רבנו (תשובה ריט) שם נשאל רבנו בדיוק על העניין הזה. וענה: "וכלל הוא בכל הענינים, שש"ץ אינו מוציא אלא מי שאינו בקי". האם יש תירוץ? אשמח לדעת את פסיקתך וכמובן את הטעמים לכך, (וכן את הטעמים בכלל לכך שאתה פוסק שש"ץ כן מוציא יד"ח. ברוך תהיה
האם יש דין קביעת סעודה על זלביה, ומה הדין של הברכה ראשונה והאחרונה ונטילת ידים?
כתוב ברמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה. וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה. וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן. כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו. ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן".
1. האם ילד המניח תפילין פעם ראשונה חודש לפני הבר מצווה יברך שהחיינו בשעת ההנחה או בשעת קניית התפילין?
ידוע לי שיתכן שיש דעות שונות בענין וכל אחד כמובן צריך ללכת לפי רבו שמעתי ברדיו מהרב אברהם יוסף שליט"א שג'חנון וקובנה (בצק עלים עם הרבה מרגרינה) ברכתם מזונות וגם אם אדם יאכל יותר מ224 גרם כשיעור סעודה קבועה עדין יברך עליהם מזונות ועל המחיה כיון שהם מבושלים בתוך סיר סגור כמעשה קדרה (אינם רואים פני אש) וכן אמר על כל דברי המאפה התימניים
1. קודם כל האם יש סברה אחרת בענין
מה המבחן הקובע לחיוב ברכה ראשונה, הנאת חיך או דווקא כאשר צורך אותם כאוכלין?
מהו המבחן הקובע לחיוב ברכה אחרונה, האם עפ"י האפקט התזונתי של הויטמינים?
האם יש לברך על המים ששותה לצורך סיוע בבליעת התרופה או הויטמין?
שאלתי לכבוד הרב מארי.
כיצד נהגו לאכול קובנה משוחה בסמנה העשויה מחמאה? הלא פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שאין ללוש פת בחלב?
לענ"ד לא מתקיימים בזה התנאים להיתר: א. פת משונה שניכר שהיא חלבית. ב. שנגמרת בארוחה אחת.
אוסיף על שאלתי: והיה ודבר אסור, כיצד לנהוג בבית הורי שמגישים קובנה כנ"ל, כמובן בלא לפגוע בכבודם?
בתודה.
שלום
1. עיסה (כמראה עיסה של לחוח ) המורכבת משיבולת
שועל טחונה כקמח ומקמח שיפון ומים וביצה המונחת
על מחבת שעל האש
א.כמות גדולה כשל לחוח לכל יחידה
ב.ברכתו ?
ג. יוצאים בו ידי חובת סעודת שבת ?
חייל החוזר מעזה שם נלחם, האם יברך ברכת הגומל לשיטת רבינו ולמי שנדמה אותו מארבעה הצריכים להודות, כי הרי הוא עושה מצווה כדברי המהר"י קאפח ביולדת?
וכאשר יחזור לעזה האם יברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה?
יורנו הרב ושכרו משמיים.