א. לגבי כיסוי ראש של אישה, בעת שהיא מברכת או מתפללת לא מצאנו על כך בתלמוד, הואיל ובנות ישראל אפילו הפנויות היו מכסות ראשן מילדות, לצורך צניעות. לכן לא התפתח אצלן המנהג לכסות ראשן בעת שהן מברכות או מתפללו. עתה משרבו הנשים שאינן מכסות ראשן מחמת הצניעות, יש שמחמירות על עצמן לכסות שער ראשן בעת אמירת דברי קדושה.
ב. בזמן שאינה לבושה כהלכה, אם גלויים בה מקומות ערווה, אסור לקרוא כנגדה דברי קדושה. היא עצמה אפילו היא ערומה, כל זמן שפניה למטה טוחות כלפי הקרקע, קוצה חלתה ומברכת.