קברות צדיקים ונושאי כליו של הרמב"ם
ברצוני לדעת מהו מקורה של הקביעה המפורסמת כי הרמב"ם פסק במפורש וחד משמעית כי אסור לעלות לקברים? אומנם קיימת ההלכה שקבע האומרת ש"לא יפנה אדם לבקר את הקברות", אולם נושאי כליו טוענים שביקור משמעו חפירת הקבר והוצאת העצמות כדרך האמורי, וזה ודאי שאסור, אבל בימינו לביקור משמעות אחרת - לפקוד מבחוץ, וזה מותר (הרדב"ז: "אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין חשש בזה"). מדוע אם כן מציגים את הרמב"ם כאילו לחם בנחרצות נגד עלייה לבתי קברות? כיצד מפרש כבוד הרב את הלכה זו של הרמב"ם?