זהו דין התלמוד, שהכהנים המברכים את העם, פנים בפנים, ואין הכהנים אמורים לכסות את פניהם שהרי כהנים עם מום לא נושאים כפיהם כי העם רואים אותם, ודבר זה עלול לבלבלם. וכן אם העם כבר הורגל לאותו מום, מותר, הרי שלא היו מכסים פניהם. אבל בימינו נהגו הכהנים לכסות פניהם, כדי שהעם לא יסתכלו עליהם, ומאידך גם העם נהגו לכסות את פניהם כדי שלא יראו את הכהנים, וכבר המשנה ברורה תמה על כפל מנהגים זה. אך יהודי תימן המקוריים שמרו על עיקר דין התלמודים, ויש שכבר הושפעו מעדות אחרות ומכסים פניהם.