עלינו לשבח
שלום רב בשנים האחרונות אני נתקל בתופעה של מתפללים שמעדיפים "לוותר" על אמירת עלינו לשבח ולאחר הקדיש שלפני עלינו לשבח מסיימים את תפילתם ויוצאים מבית הכנסת, חלקם אומרים אותו בעל פה תוך כדי הליכה וחלקם לא אומרים בכלל.
רציתי לדעת קודם כל מה חשיבות אמירת עלינו לשבח. בנוסף, האם אדם כזה שיוצא (לא מחמת אונס) יש לו על מי לסמוך? והאם הרמב"ם מדבר בנושא זה?
תודה רבה