כבוד הרב שלום רב, אני מתלבטת מאוד מאוד כבר כמה שבועות וברצוני להתייעץ איתך, ברשותך: אני גננת ונמצאת בחופשת לידה וצריכה לחזור, אי"ה לאחר פסח... האנשים במקום עבודתי הבהירו לי ללא ספק כי אינם רוצים שאחזור כיון שהמחליפה שלי השתלבה שם יפה מאוד והם רוצים שתישאר... החוק לטובתי, המפקחת שלי לטובתי ואפילו זכויותיי לטובתי וכולם אומרים לי לחזור... אך אני ממש לא רוצה, יודעת מה מצפה לי שם, יהיה קשה מאוד לעמוד מולם למרו הכל, הם עלולים לשים לי רגל לעתיד, אני מאגישה שאם אחזור אני נכנסת לקן של צרעות כדי להיעקץ בכל רגע נתון... הלב שלי אומר להישאר בבית, לגדל את ביתי התינוקת, ואת ילדיי הגדלים, להיות שם בשבילם, להיות נינוחה עם בעלי ולא במתח תמידי שיכולה לגרום לי החזרה לעבודה... אך אם אשאר בבית, אכן אחסוך את הוצאות המטפלת בתינוקת, אך לא אקבל משכורת (במשך חודשיים בלבד) כיון שהשנה נגמרת. בעלי וכל הסובבים אותי אומרים לי לחזור, לנשוך שפתיים, ולא לתת להם בעבודה את הסיפוק שהביסו אותי... וגם להסתדר עם משכורת אחת זה קשה יותר. אני מתלבטת כבר שבועות, אני מרגישה רע ואני לא אני בבית... לא יודעת מה להחליט, האם משכורת עדיפה מבריאות הנפש והרוגע? אשמח לשמוע דעתך..
תודה מראש
ללא כל קשר עם מה שעובר עלייך, הרי האידיאל הוא שמשפחה שפרנסתה מצויה, והאישה היא אם לתינוקות ולילדים קטנים, שהאישה תישאר בביתה ותטפל בילדיה, ותטפח את הקן המשפחתי, לרבות בעלה. ולכן אם זהו מצבכם, עדיף שתישארי בביתך, וה' יהא בעזרך לטובת בני משפחתכם, ולא להיגרר למאבקים. אולם אם אין פרנסתכם מצויה, אף שאת נהנית מתמיכת הנמפקחת, אם ההורים אינם רוצים אותך, עדיף לעבור למקום עבודה אחר, כי במקרה כגון זה חל הכלל, אל תהיה צודק תהיה חכם.
