מת מצווה הואמ מת שאין לו קוברים, וכל אחד מצווה לקברו מיידית. משמע שכשיש לו קוברים, והם קודם לכל קרוביו, יש להודיעם כדי שיטפלו בקרובם, שהרי כהנים שאסורים להיטמא למתים, נטמאים לקרוביהם, חוץ מכהן גדול. וכופים עליהם להיטמא, כדי שיטפלו בקרובם המת, ואפילו כהן לאשתו שנפטרה. אולם יש נסיבות, שאין לספר לקרובים חולים על מות קרובם, אם עלולים הם להסתכן כשישמעו את הבשורה הרעה. נכון ששיטתו של הרמ"א היא שונה, על בסיס הפסוק ומוציא דיבה הוא כסיל. אך לא כך נהגו אבותינו. ולא כך הוא המנהג, כמשתקף ממודעות אבל.