התנהגות בחתונה הנערכת בשנת אבל

על מה סמכו יהודי תימן שנהגו בהיותם בתימן לערוך החופה ביום בעוד שהארוסין נתקיימו ערב לפני כן?

היש בתלמוד ובדברי רבינו הרמב"ם הכרעה ופסיקה שחובת הנישואין דווקא ביום ולא בלילה?

מהי מעמדה של "סעודת מצווה" הנערכת לאחר החתונה וכיצד הדרך הראויה לקיים אותה?

האם אמירות ניחום אבלים משרתות את יעודם ואכן גורמות לניחום אבלים או רק פריקה של עול?
האם הכינוסים ההמוניים לשיחות, מפגש חברים וארוחות משתלבות באוירת ההכנעה שצריכה לשרור בבית האבלים?
כיצד תורמות העיטוף של האבלים והפתיחה של האבל בקינות לאוירה של חשבון הנפש על תפקידו של האדם בעוה"ז?

כיצד מתייחסת ההלכה לתופעת עלייה לקבר רשב"י בל"ג לעומר לאור איסור הקמת מצבה ודורש אל המתים?

האם הקמת מצבה להנצחת חללים בכלל איסור זה?

האם איסור הקמת המצבה הינו דווקא בגלל עבודה דתית כמו הקרבת קרבנות וכד'?

באלו תנאים ומהן הדרישות ההלכתיות כאשר עולים לקברי צדיקים?

אלו פעולות מותרות, מן הדין, לאבלים ע"מ שלא יראו כ"אבילות בפרהסיא" בשבת?

ברמה עקרונית, האם מותר היה לאבל ב"שבעה" לצאת ממקומו ע"מ לשמוע ברכות חופה, מילה וכיו"ב?

היש להתחשב במרכיב גמילות חסדים שיש בארוע זה שכן עלולים לגרום למפח נפש לחתן או לכלה?

היש הבדל בדין גילוח שער שאר הגוף לבין דין גילוח שער הזקן המנבל את האדם?

באלו נסיבות יכול ויותר לאבל להתגלח אף בתוך שלושים יום לאבלו?