לפי הדין התלמודי, אין חיוב על אבל לומר קדיש בדין פטירת יקירו.

אבל זהו מנהג בתר תלמודי, ועיקרו הוא אמירת קדיש ע"י הבן על אביו או אמו.

אלא שהמנהג התרחב מאוד, ואם הבת היתה קטנה במותה, י"א שאין אומרים קדיש על קטן שנפטר, שעדיין לא היה בר חיוב, ואין עליו מידת דין,

לפי יהודי תימן, אומרים קדיש דעתיד לחדתא, שאומרים אותו אחרי לימוד תורה שבעל פה, ולכן כל שאותו אבל משתתף בשיעורי תורה ואומר קדיש, יישר כוחו, ואין הגבלת זמן לכך, לא מתורת חיוב אלא מתורת רשות.

ויש להיזהר במנהגי שאר העדות שאמירת הקדיש יתום כרוכה באמירת קדישים ללא צורך, ואין מרבים באמירת קדישים.