דיני הפרשת חלה

סיכום שיעור

1.    רבינו כותב בהלכות ביכורים פרק ו הלכה יב(ט):
ט  [יב] עיסה שנילושה ביין, או שמן, או דבש, או מים רותחים, או שנתן לתוכה תבלין, או שהרתיח המים והשליך הקמח לתוכו ולשו--אם אפיה, בין בתנור, בין בקרקע, בין על המחבת והמרחשת, בין שהדביק את הבצק במחבת ובמרחשת ואחר כך הרתיחן באש מלמטה עד שנאפת הפת, בין שהרתיחן ואחר כך הדביק הבצק--כל אלו חייבין בחלה.
י  אבל העושה עיסה לייבשה בחמה בלבד, או לבשלה בקדירה--הרי היא פטורה מן החלה:  שאין מעשה חמה לחם, בין שלשה במים בין בשאר משקין.  וכן קלי שלשין אותו במים או בדבש, ואוכלין אותו בלא אפייה--פטור:  שאין חייבת בחלה, אלא עיסה שסופה להיאפות לחם למאכל אדם.
    
2.    כלומר, כל שהכנת העיסה היא דרך בישול או בחמה ולא באפיה באש הרי היא פטורה מחלה.
3.    לגבי לחוח, לדעת מורי מאחר והלחוח עיסתו דלילה, הרי זה דרך בישול ולא דרך אפיה, (על אף שאינו מבושל במים ולא מטוגן בשמן) ולכן הוא פטור מחלה.
4.    גוי ברשות היהודי שמכין עיסה הרי זו חייבת בחלה כי אינה בבעלות הגוי