הצומח והחי במשנת הרמב''ם

מה היחס של ההלכה לתרבות גידול הכלבים המכונים "ידידו הטוב של האדם"?

כלב מחמד הריהו כניצוד ועומד ואין לחשוש בקשירתו לאיסור צידה, מהו א"כ האיסור בשבת?

האם קשירת הרצועה אוסרת אותה בטלטול ומעלה חשש של ביטול כלי מהכינו שהינו איסור סותר?

באילו נסיבות, לפי מרן השו"ע, לא יחולו בשבת גדרי צידת בעלי חיים ביתיים?

האם לצורך קביעת איסור צידה יש להבחין בין בעלי חיים מתורבתים לבין אלו שאינם מתורבתים?

האם ניתן לחלק בשיטת הרמב"ם באיסור צידה בשבת תוך הבחנה ברמת השליטה של האדם על בעלי החיים שברשותו?

מהו יחסה של היהדות הנאמנה לניהול אורח חיים הכולל גידול כלבים?

האם ישנן נסיבות להקל בהוראה להיתר העיקור היות ואיסור עיקור הנקבה הוא מדרבנן? 

מהו מוסר השכל שהיהדות מלמדת אותנו בבואה לדון בשאלות מסוג זה?