שעות נוספות על חשבוני - ומעשר
שלום לכבוד הרב,
אני עובד במוסד תורני שעוסק גם בעזרה לנזקקים. אם אני עובד שעות נוספות על חשבוני, ללא בקשת תמורה - האם בכך יכול להיחשב לי כמעשר, ואז אינני צריך לעשר מהמשכורת שאני מקבל? ברוך תהיה.
הצלת אדם מסכנה אינה רק מידת חסידות: היא קשורה לחובת השבת גופו ולאיסור לעמוד מנגד. אך כיצד נבחנת תרומה מן החי, שיש בה פעולה בגוף התורם? השיעור מבחין בין חבלה לצורך הצלה, סכנה ודאית וספק סכנה, ובין היתר ומצווה לבין חובה שגבולותיה עדיין טעונים עיון.
עיינו בהבחנות בין אפשרות הצלה לחיוב, ובמקומם של תנאי הסיכון בתוך הדיון ההלכתי.
התורה מחייבת אותנו לטרוח בהשבת רכושו של הזולת, אף שלא גרמנו לאבדנו. מתוך מצווה זו נלמדת גם השבת גופו: מי שטעה בדרך זקוק לעזרה לשוב למקום בטוח. הדאגה לאדם קודמת לצמצום האחריות לממון בלבד.
הדיון התלמודי על אדם שטעה בין כרמים מבדיל בין עצם החובה להשיבו לבין הדרך המאפשרת לקצר את חילוצו. כך מתברר שהשבת הגוף אינה רעיון מופשט, אלא אחריות מעשית כלפי הזולת.
הסוגיה בסנהדרין דנה ברואה את חברו טובע, מותקף בידי חיה או נתון לסכנת ליסטים. לצד מצוות השבת הגוף נלמד מן הפסוק ״לא תעמוד על דם רעך״ שאין להסתפק בעמידה מן הצד. אם אדם אינו יכול להציל בעצמו, נידונה גם אחריותו לטרוח ולשכור אחרים להצלה.
החיוב נידון ברמב״ם, בהלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק א, ובשולחן ערוך. אני מבחין בין הצלת רכוש לבין הצלת חיים: מן הכללים המגבילים הוצאות לשם השבת רכוש אין להסיק שאין אחריות להוציא כסף להצלת אדם. השיעור מזכיר גם את שאלת החזר ההוצאות מן הניצול; אין צורך למחוק את ההבדל הזה כדי להדגיש את חובת ההצלה.
אסור לאדם לחבול בעצמו או בזולתו. עם זאת, השאלה הנידונה כאן היא פעולה בגוף לשם הצלת חיים, ולא פגיעה לשם ריב או ביזיון. בתשובות ובספרות ההלכתית המובאים בשיעור מוסבר שיש לבחון את מטרת הפעולה: תרומה להצלת נפש עשויה שלא להיכלל בגדר החבלה האסורה.
אין בכך תשובה לשאלת הסיכון. העובדה שתכלית הפעולה טובה אינה מבטלת את הצורך לדון בשלומו של התורם. איסור החבלה, ההיתר להציל והערכת הסכנה הם שלושה שלבים שיש להבחין ביניהם.
לפי ההבחנה הנמסרת בשיעור, אין לאדם להכניס את עצמו לסכנת חיים ודאית כדי להציל אחר, משום שחייו קודמים. כאשר מדובר בספק סכנה לתורם לעומת הצלה ודאית של הזולת, מובאת מחלוקת: יש המתירים ורואים במעשה מצווה גדולה, אף שאינם מחייבים אותו, ויש עמדה האוסרת.
יש אפוא הבדל בין ״רשאי״, ״מצווה״ ו״חייב״. אין להפוך דעה המתירה סיכון מסוים לחובת תרומה כללית, ואין למחוק את המחלוקת על גבולות הסיכון. המאמר עוסק במבנה הבירור ההלכתי, ואינו קובע לאיזה סוג סיכון שייכת פעולה רפואית אצל תורם מסוים.
בשיעור נידונה תרומת מח עצם מתוך הנחות רפואיות המובאות בו, ועל יסודן מוצגת התרומה כמעשה מותר ובעל ערך גדול להצלת חיים. אין להעתיק מן ההנחות האלה קביעה כללית שאין סיכון בכל תרומה ובכל שיטה.
לאחר הדיון במעלת התרומה נשאלת שאלה נוספת: האם אדם מתאים שנמנע מלתרום מבטל מצוות השבת הגוף או עובר על ״לא תעמוד על דם רעך״? בלשון הדברים נשמרים ״אפשר״, ״אולי״ והצורך בעיון. אין כאן פסק החלטי שכל מי שנמנע מתרומה עובר עבירה.
בתשובה שבסיום נשאל אם הדיון חל גם על חולה שאינו יהודי. התשובה מחילה את הדברים גם עליו, תוך הדגשת שיקול האיבה במציאות של קשרים בין מדינות, ארגונים ואנשים. יש לשמר את הטעם שנמסר ואת הקשרו, בלי להמירו בנימוק אחר שלא נאמר.
חובת הצלת החיים מחייבת אחריות פעילה, ותרומה מן החי נבחנת מתוך מטרה זו. עם זאת, אין לערבב בין חבלה אסורה לפעולה מצילת חיים, בין סכנה ודאית לספק סכנה, או בין היתר ומצווה לחובה. שאלת חיובו של תורם מתאים נשארת בשיעור טעונה עיון, ותנאי הסיכון אינם נמחקים מן הדיון.
הקשר מקורי שנשמר ברשומה: שיעור הלכה, יום ראשון, 1.11.2020, בשעה 10:00, כולל קריית אונו. פרסום מקור האצווה במפקד: 1.11.2020. נתונים אלה אינם אימות עצמאי למועד הצילום. התפילה על הקורונה בפתיחה אינה נושא המאמר המרכזי.
מה הקשר בין השבת אבדה להצלת אדם?
מצוות השבת אבדה כוללת גם השבת גופו של אדם הזקוק לעזרה. לצד זאת, לא תעמוד על דם רעך מלמד על אחריות פעילה להצלה, לרבות טרחה ושכירת מצילים כשאדם אינו יכול להציל בעצמו.
האם כל פעולה בגוף התורם היא חבלה אסורה?
לא בהכרח. בשיעור מובחנת פגיעה דרך ריב וביזיון מפעולה שמטרתה הצלת חיים. ואולם ההבחנה באיסור חבלה אינה פוטרת מדיון נפרד בסיכון לתורם ובגבולות ההיתר.
האם מותר להסתכן כדי להציל אחר?
השיעור מבחין בין סכנת חיים ודאית, שאליה אין להיכנס לשם הצלת האחר, לבין ספק סכנה מול הצלה ודאית, שבו מובאת מחלוקת. אין להסיק היתר או חיוב גורף בלי לשמר את סוג הסיכון ואת תנאי הדיון.
האם נקבע שכל תורם מח עצם מתאים חייב לתרום?
לא נקבע בשיעור פסק גורף כזה. לאחר הצגת מעלת התרומה, השאלה אם הנמנע מבטל מצווה או עובר על איסור מוצגת בלשון אפשר ואולי וטעונה עיון. אין להפוך אותה לקביעה החלטית.
שלום לכבוד הרב,
אני עובד במוסד תורני שעוסק גם בעזרה לנזקקים. אם אני עובד שעות נוספות על חשבוני, ללא בקשת תמורה - האם בכך יכול להיחשב לי כמעשר, ואז אינני צריך לעשר מהמשכורת שאני מקבל? ברוך תהיה.
לק"י שלום לכבוד הרב,
בשעה טובה, ברוך ה', אני עומדת להינשא בקרוב (בחודש כסליו). אבי וגם אב החתן נכים, והמצב הכלכלי של שני הצדדים קשה מאוד. אני באופן אישי כל יום מבררת על עוד גמ"ח ועוד גמ"ח ממנו ניתן לקבל סיוע. אני עובדת בעבודה לפי שעות בשכר מינימום והחתן אינו עובד כלל. ומכאן יש לי מס' שאלות,
א. האם מהמשכורת שלי אני צריכה לתת מעשר כספים? (עד כה תמיד הקפדתי לתת מעשר כספים על כל הכנסה שהיתה לי, והייתי תורמת אותה לישיבה של תורה - שיש לי קופת צדקה שלה בבית)
ב. האם מהכספים אותם אנו מקבלים מהגמח"ים אנו צריכים לתת מעשר כספים?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
שלום לכבוד הרב,
במקרה שבו אני נוסעת ברכב ופתאום אני רואה בצד רכב שתקוע אז באיזה מקרה אני צריכה לעזור לו ובאיזה מקרה אני יכולה להמשיך בדרכי? ואם אני בדרך לפגישה חשובה ויש ביכולתי לעזור האם בכל זאת אני צריכה לעזור? וגם בכללי אם אני רואה ברחוב מישהו שנתקע באיזה מקרה אני חייבת לעזור לו? אם אפשר לשלוח את התשובה עד יום שלישי הקרוב כ"ז תשרי זה פשוט בקשר לעבודה דחופה..
תודה רבה רבה!
כמה אנשים פנו אליי וביקשו הלוואה. יש לי כמה אפשרויות:
א. לחלק את כל הסכום שיש לי להלוות בין כולם באופן שווה;
ב. לתת את כל הסכום לאדם אחד - זה שהצורך שלו הכי דחוף. מה עדיף? אם התשובה היא ב, מה צריך לעשות אם אותו אדם מתמהמה בסידור ההלוואה (רישום המשכון, חתימה על טפסים וכו'...) - האם לחכות לו, או לתת לאחרים? כמה צריך בדיוק לחכות?
שלום כבוד הרב,
אני בחורה רווקה שאינה גרה בבית ההורים, והכנסותיה לא קבועות - הן לפי שעות. מימון כל הוצאותי - מחיה, ביגוד, לימודים, רפואה, דיור - הן מהמשכורת שלי. אני מאד רוצה לתת מעשר מהמשכורת שלי, אך לפעמים אני במינוס, ואין לי מקור מימון אחר. אימי נפטרה לפני כ -4 שנים, ואני משתדלת לתת, כשיש לי, חלק מסכומי הכסף לאחיי, אך איני מחשבת במדוייק את סכום ההכנסה מול נתינת המעשר. האם יש צורך בחישוב מדוייק ולהוציא לפחות 10 אחוז מהסכום או לתת "מעשר" לפי יכולתי באותו חודש, גם אם זה לא עשירית מהסכום הכולל? תורה רבה מראש...
האם גם כשנותן צדקה לעני גוי (מפני דרכי שלום) צריך לתת חומש מנכסיו או שאפילו ב"עין רעה" מספיק?