ברכה מעין שבע, האם נאמרת גם בבתי חתנים ובתי אבלים?

שאל השואל ואמר מהו זה ש כל ארבע שבתות בבית אבל בליל שבת לא הזכירו לא אמרו ברכה מעין שבע והתשובה באמת רבותיי באנו למחלוקת הרמבם במרן ל דעת מרן לא אומרים את ברכם אן שבע בבית חתנים או בבית אבלים ולדעת הרמבם אומרים אותה בכל מקום ובכל זמן ובאמת צריכים אנחנו להבין את הטעמים של העניין רבנו בפרק תשיעי מהלכות תפילה הל כה אה עשירית אומר את הדברים הבאים בליל שבתות חוזר שליח ציבור אחר שמתפלל בלחש עם הציבור הוא מתפלל בכל רם אבל אינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מאין שבע וכך הוא אומרה הוא מביא את הנוסח של ברכה מעין שבע ורבנו מצל נכון להטעים מדוע אומרים ברכה אין שבע ולמה תיקנו חכמים זה מפני שרוב העם באים להתפלל ערבית בלילי שבת ויהיה שם מי שנתאחר לבו ולא השלים תפילתו וישאר לבדו בבית הכנסת ויבוא לידי סכנה. לפי כך חוזר שליח ציבור ומתפלל כדי שיתעקבו כל העם עד שישלים תפילתו. כלומר, היה רקע היסטורי לכל העניין. דהיינו היו מתפללים בשדות. ואז אם היו גומרים תפילת לחש בליל שבת ומיד אומרים קדיש ומיד כל אחד מתפזר והולך. אז אלה שקצת מאחרים עלולים לתקע לבד ועלולים לחזור לבד ולהסתכן כי סוף סוף חושך ועפלה ויש מזיקים כבר מזיקים בין פן ההגיוני והמעשי שודדים עלמים ובן בפנמיסטי בין כך ובין כך קשה מאוד לבני אדם לשוב בודדים בחושך ואפלה מן השדות אל בתיהם משום כך כאמור תיקנו ברכה מעין שבע שהשליח ציבור חוזר עליה למרות שבתפילת ערבית אין חזרת שץ וכך הציבור מתעכבים עד שאלה שמאחרים בתפילת הלחש יגמרו יכלו כולם לצאת ביחד וכיוון שכולם ביחד כל אחד עוזר לשני בנתינת ביטחון ומגיעים בשלום לבתיהם עכשיו באו פוסקים מסוימים ואמרו מתי תיקנו לומר ברכה כזו בבתי כנסיות היכן שמתפלים בקבע שם חז"ל תיקנו את התקנה לומר ברכה מאין שבע ואף על פי שבטה הטעם שלה כי בימינו כבר אין את המציאות ההיסטורית הזו אנחנו אומרים אותה כי כלל גדול הוא שכשיש תקנה שבטל טעמה אומרים אותה אף על פי שכבר הטעם בטל עד שהסנהדרין הגדולה תתחדש והיא זו שתבטל אותה. מבחינה חוקתית אין לנו יכולת לבטל ברכה כזו. אבל הם אומרים בכפיפה אחת, כשחז"ל תיקנו את הברכה מעין שבע, הם תיקנו היכן שהם מתפללים בקביעות. אז כמו שבים מבחינה היסטורית היו מתפללים בשדות, ככה המקבילה שלהם בתי כנסיות אצלנו, בערים, ביישובים, בכפרים. שם אנחנו מצ בתקנה הזו אבל במקומות מזדמנים של תפילה כמו בבתי אבל או כמו בבתי החתניים מאחר והם לא מקומות קבועים לתפילה עליהם לא תיקנו חז"ל את התקנה הזו ולכן אין שום סיבה לומר את הברכה הזו בבתי חתנים בבתי אבלים ובמיוחד בימינו כשכבר בטל כל הטעם הזה והרי זה חלותה ולכן מרן בסימן רסח סעיף י קבע אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים דלקתעמד אחרין לבוא שיהיו נזוקים ובאמת הרבו יוסף כיוון שהוא מחזיק בדרכו של מרן השולחן ערוך אז הוא בחזון עובדיה מעריך מאוד וכבר בעבר העריך יביע עומר אז מעריך מאוד לזה שבאמת לא אומרים את זה בית חתנים ובתי אבלים והגם והבק כדרכו בקודש הביא ראשונים ואחרונים שזוהי סברתם וכולי והגם שהוא מצא בבן איש חי שאומר שעל פי תורת הסוד אין לחלק וצריך לומר את ברכה מעין שבע בכל מקום וכל זמן אז הרב אודו יוסף מגדיל עשות משתמש בתשובת ה דרז מקום שהקבלה חולקת על התלמוד אז אין פוסקים כמו הקבלה ולא עוד מה פירוש על פי תורת הסוד לא בשמיים היא משנה סמותניו עומד כיצוק בשביל לפסוק כמו מרן ואומר זה ברכה לותרה אם מברכים אותה כן בבית חתנים ובית אבלים מי ידח רבותיי בדיוק הפוך בכיוון השני מורי מאחר והוא מחזיק בשיטת הרמבם ולהרמב"ם יש תשובה רע ובתשובה הזו נאמר שכשחכמי ישראל מתקנים תקנה לא מחלקים חילוקים היא לא נותנת לשיעורים אלא בכל זמן ובכל מקום אומרים אותה ולכן אומר מורי הועיל ואנחנו אומרים את הברכה היום והיא מיותרת כי מבחינה היסטורית כבר בטל טעמה אז ורק בגלל השמירה אתנה לא לפרוץ גדר לא לבטל תקנות של חכמים לא בטל תקנות של חכמים של סנהדרין אנחנו הדיוטות כי זה מנוגד לעיקמון החוקתי שאין אנו מבטלים תקנות כך יש כלל גזרה לא נותנת לשיעורים והועיל וגזרה לא נותנת שיעורים אומר הרמבם אומרים אותה בכל מקום ובכל זמן אז יוצא איפה גישות מעניינות למדי מאוד מאוד וכולם מכמנים שם שמיים הרב יצ אומר זה ברכה לו וטלה כי לא תיקנו לפי כל היגיון לא תיקנו מקומות כאלה ולכן הוא יוצא אפילו נגד בן איש חי שבא בשם תורת הסוד והרמ ומורי בשם הרמבם אומר לא מברכים אפילו ברכה שלכאורה היא מיותרת בגלל העניין של החוקתיות לא לבטל תקנה שחכמים עד שבית דין יבטל אותה ולא לעשות תקנה שנתונה לשיעורים אלא תקנה אין לה שיעורים כחרת היא לא מתקיימת שתי גישות מענינות מאוד אלא מה ש בין שתי הגישות הללו שהם ממש מנוגדות בתכלית וכאמור כל אחד מהם מתכוון לשם שמיים. כאן נמצא בתוך העניין של המנהג בתימן. מה היה המנהג בתימן? לומר או לא לומר? והנה מורי אומר המנהג היה לומר איננו רעות לא זר שיש לנו בלדי שלא שלא אומרים אותה בבית חתנים ובית אבלים. אז על בסיס מה מורי אומר? המנהג בתימן לומר הוא מסתמך על כמה דברים א' שבקדומות בכל הסידורים הקדמונים לא חילקו בדבר זה דבר אחד כלומר תמיד אומרים אותה ולא אמרו שבת אבלים ואת חתנים לא אומרים למרות שאצל יהודי תימן המציאות הזו של להתפלל בת אבלים בתחתנים הייתה שכיחה למדאי שכחה למדאי ואף על פי כן הוא איך קוראים שום תקרל קדמון לא חלק בדבר ואם כן איפה אם ראינו במריץ שהוא אומר שלא אומרים אז עדיין לא כולם קיבלו את העניין הזה אלא א מצאנו שאפילו מאוחר יותר היו כאלה בטנאה שנהגו לומר הנה למשל מורה חיים קסר בעל שם טוב אומר שאומרים את הברכה מעין שבע גם בית חתנים וגם בית אבלין וגם מורי סלם יצחק, הבן של מורי חי יצחק, אומר שהיו כאלה שנהגו ולא חלקו בין בית אבלים בן בית אבלים או בית חתנים. ותוצאה מכך באמת היה אצלנו מעשה כאן בקריאת אונו ש בבית חתנים של רבי יהודה עוזר כשהסית בנו. אז חמיב א רבי סל דריין זכרו לברכה הגיע לכאן הוא מבין בלדים מבין המריצקים החזקים מאוד מאוד למרות הכל תמיה גדולה מאוד מדוע כאן לא אמרו ברכה מאין שבע כשהתפללו בבית חתנים אצל נכדונכדו היה חתן אומר מאיפה בא לכם הדבר הזה כלומר הגיעו בעצמכם אם בתוך מחנה הבלדיים שממש בלדיים אה איך קוראים היו כאלה שאמרו בבית חתנים ובית זה ובית אבלים אז אם כן רואים מכאן שאפילו שמריץ אמר מה שהוא אמר, יש פעמים שמהריץ אומר מה שהוא אומר על בסיס, על בסיס, מנהג שכבר התפשט בימיו ולא רצה מהריץ לצאת חוצץ נגד העם, כי מהריץ היה איש הפשרה ואיש השלום. ראיה לכך אני פרסמתי בזמנו מאמרים על מחלוקת מאוד מאוד מפורסמת בתימן עם אחד מברך המוציא לכולם. ומוציא את זה חובה ידי כולם או לא והייתה מחלוקת גדולה מאוד בגלל שבכל זאת נמצא מורי אחד מהמורים שקראו לו מורי גורח שהוא א דייק משולחן ערוך שכיוון שהם מפוצלים שולחנות שולחנות אז כל אחד מברך לעצמ בשולחן שלו ולא אחד לכולם ומעריץ היה בדעה אחד מברך לכולם ומו מספר גרן תלמידו אף על פי שהוא היה שמי בתפילה אבל בזה הוא הלך כמו מריץ והם שם באגרות מתעוננים הללו שאומרים א למה למה ההשתלטות הזו למה תוקפים אותם שהם מברכים בכל שולחן ושולחן בגלל שהם מושפעים במרן מה הפליה הזו הם אומרים הנה אתם רואים שיש כאלה שאומרים ברכה שבע בכל מקום ואתם לא אומרים להם כלום רק בגלל שהרמב"ם לא חילק. כלומר אנחנו רואים מחלוקת קדומה כבר עתיקת יומין שהיו כאלה בתמן שאמרו ברכה אין שבע בכל מקום כי אמרו אין חילוק בדבר הרבה זמן לפני המחלוקות האחרונות אלא אנחנו מדברים לפני לפני 200 שנה אם כן איפה אנו רואים שבעצם בתימן באמת נאבקו על העניין הזה אם לומר בכל מקום והחליטו לשאיר הרוצה יאמר יאמר ה רוצה שלא לומר לא לומר אי אבל אי אפשר לבוא לומר שהמנהג בתימן או בצנע היה לו שלא לומר לא אתה לא יכול לומר בתוך צנע גופה היו כאלה שלא אמרו ורב דווקא הרמבמים שבחבורה אלא אפילו כאמור כמו מורי חיים קסר כמו בת יצחק הענף של מוריחי יצחק וכאלה דברים היו כאלה שלא אמרו שאיך קוראים שאמרו את הברכה בכל מקום כך שגם מבית הלשיך היו כאלה שאמרו אז היו ענפים כאלה שכן אמרו בכל מקום, בכל זמן אז יוצא איפה לסיכום בעצם ה איך קוראים מי שלא אומר אז כוונת אותו לשם שמיים משום שהוא נראה לו שזה ברכה לבטלה כמו שרב יוסף אומר מי שאומר כוונתו לשם שמיים כדי שבתקנה לא לחלק תקנות כדי שהתקנות של חז"ל יהיו בעל תוקף ולא שכל אחד יתחיל לבטל תקנות היום מבטלים תקנות מחר יבטלו דיןדין דין דאורייתא ואחרי יוצא בדברים האלה כל אחד כוון ל שם שמיים והרוצה ילך בעקבות זה והרוצה ילך בעקבות זה ובלבד שיכונו את ליבם להבי שבשמיים רבי חנ בגש