כיצד התייחס רבינו הרמב"ם למנהגים בתר-תלמודיים שנתפשטו ע"י המון העם? כנגד מי כיוון הרמב"ם את חיצי בקורתו במיוחד בהקדמתו לספר "מורה הנבוכים"? מה ניתן ללמוד בימינו מדרכו זו של הרמב"ם?
האם חייב להתאפק מלעשות צרכיו עד שיגיע למחוז חפצו למרות הסיכון הבריאותי הכרוך בדבר? היש להימנע מלעשות צרכיו מסיבות צניעות גם במקום שאין לו אפשרות אחרת להתפנות? ההלכה והמוסר היהודי קובעים: "משתינין בפני הרבים". האם גם בתקופתינו?
