תכנים לקריאה נוספת
רמב״ם
יש רבנים שאומרים שהרמב'ם אסור כסף לתלמוד תורה בפירוש שהמשנה רק כאשר עושים מס על הציבור כמו חיוב לפרנס ת'ת.ומשנה תורה האסור רק על ממון שיש שם צדקה. השאלה היא, איך הם מפרש "אסור ליהנות" בפרק ג בת"ת?
טעה וברך ברכת המזון לאחר אכילת ענבים, האם צריך לחזור ולברך ברכת מעין שלוש?
מדוע מחלק מרן השו"ע בדין המברך ברהמ"ז בטעות על שתיית יין יצא י"ח ואילו בדין הטועה בברכה לאחר אכילת דייסה לא יצא י"ח?
היש לדון מקרה זה כדין דברים הבאים בתוך הסעודה שאינם מחמת הסעודה שחייבים בברכה אחרונה רק אם נאכל לאחר הסעודה?
היות ושאלת הברכה בטעות לא נידונה בתלמוד ולא נפסקה ע"י רבינו הרמב"ם, כיצד איפוא יש להכריע בשאלה זו?
שכח לברך ברכה אחרונה על פרי שאכל, האם יוכל לברך בכל עת שיזכר ללא הגבלת זמן?
האם המדד לקביעת חיוב הברכה הינה "עד כדי שיתאכל במעיו". ומהי משמעותו של מדד זה?
הפליגו במסיבת אכילת הפירות שנמשכה שעות אחדות, האם יפקע מהם חיוב ברכה אחרונה על הפירות?
חכמי ישראל קבעו ברכת המזון אפילו על שיעור אכילת כזית. האם שייך לומר בנסיבות אלו "עד שיתאכל..."?
תכלית הבריאה והנבראים
שלום לכבוד הרב.
מעיון במורה ובהקדמות למשנה נראה שהרמב"ם מתייחס באופן דואלי לסוגיא.
רציתי לדעת האם מסקנתו הסופית היא במורא בו הוא כותב שלכל בריה תכלית בפני עצמה? (והאם באופן עקרוני הוכרע כמורה כשיש סתירות בהיותו מקור מאוחר יותר)
ומה לגבי תכלית הבריאה בכללותה?
מופיע בהקדמה למשנה מהדורת שילת (עמ` נז): "כי תכלית עולמנו ומה שבו אומנם היא- איש חכם וטוב" (ועיין בהערה 15 למטה- שאולי ישנם תכליות נוספות בעולמות אחרים) כשהגירסה המקורית היתה "תכלית העולם".
דרכי הפסיקה בימינו ע"פ הרמב"ם
קימת תופעה לפיה חלק קטן ביותר, מקרב שומרי המצוות בעם ישראל, פוסק הלכה לפי הרמב"ם, ולמעשה אינו מקבל פסיקות שנתחדשו מאז חתימת התלמוד ועד היום.
מאידך, רובם המכריע של שומרי המצוות בעם ישראל מקבלים עקרונית את הרעיון של קיום פסיקות שנתחדשו לאחר חתימת התלמוד. האם אין הדבר דומה במידה מסוימת למחלוקת בין הצדוקים לפרושים?
עבור יהודים המעונינים לאמץ את פסיקת הרמב"ם נטו, האם אין מקום ליזום בדיקת כל הפסיקות והמנהגים שנתחדשו לאחר חתימת התלמוד, ואשר אין התייחסות מפורשת של הרמב"ם לגביהם, במטרה לקבוע האם הם תואמים את עקרונות הפסיקה של הרמב"ם?