תספורת בחול המועד פסח וספירת העומר
שלחתי כבר שאלה זו, אך איני בטוחה שהיא נקלטה, כי לא קיבלתי הודעה על כך למייל שלי,
לכן אני שולחת שוב את השאלה:
האם מותר לאישה לקצר שיער פוני שנכנס לעיניים בחול המועד פסח או/ו בימי ספירת העומר?
תודה
שלחתי כבר שאלה זו, אך איני בטוחה שהיא נקלטה, כי לא קיבלתי הודעה על כך למייל שלי,
לכן אני שולחת שוב את השאלה:
האם מותר לאישה לקצר שיער פוני שנכנס לעיניים בחול המועד פסח או/ו בימי ספירת העומר?
תודה
המשך לפרסום על נסיעה לאומן - https://net-sah.org/he/node/4302
שלום כבוד הרב,
אם הנושא המרכזי זה עזיבת המשפחה ואומנם אם לאישה יש שמחה בכך שהבעל נוסע
היכן יש בעיה?
בדידי הווה עובדא, אנחנו זוג צעיר שמתחברים לדרך של רבי נחמן ואשתי לוחצת עלי כן נוסע. (לי קשה כל הטרדות של הנסיעה).
הטיעון שהרב אמר שנשארים עד אחרי סוכות. המציאות מראה שרוב רובם של הנוסעים חוזרים מייד בתום החג.
העובדה לכך שמחירי הכרטיסי טיסה גבוהים יותר בטיסה מייד לאחר צאת החג לעומת יציאה במועד מאוחר יותר.
שלום לכבוד הרב 1.בקשר לתשובות הרמבם לחכמי לוניל רציתי לדעת האם מורי זצ"ל נמצא בדעת יחיד בהתייחסותו אליהם כזיוף גמור או שיש עוד הסוברים כמותו . תודה רבה
האם רשאי אחרון לחלוק על דברי ראשון או אפילו גאון?
שלום לכבוד הרב
לפי דברי הרה״ג ר״י קאפח זצ״ל בהערה ח על הלכה ה ״ אמבטי של מרחץ..״ שהדברים נאמרו דווקא במרחץ ובמקרה כזה אסור מדרבנן משום גזרת מרחץ , לא הבנתי איך מורי מיישב את קושית הכס״מ מדברי רבינו בהלכה העוקבת לה שבאמת משמע מהלכה זו שבכל כלי ראשון אסור ליצוק צונן אפילו שאינה של מרחץ ?!
התגרשתי לפני כשנה . יש ל 4 ילדים הקטנה בת 12 , כיום אני וגרושתי בקשר טוב . עלה בשיחה בינינו לחזור לחיים משותפים . אני הסכמתי אך גרושתי הציבה 2 תנאים : מגורים משותפים ללא נישואים כדי לראות איך מסתדרים , 2. אני אדם דתי , היא רוצה להמשיך ולנסוע בשבת לצורכים שונים .
מה עושים
שלום לכת"ר.
האם בעקבות דברי רבנו בהלכות קידוש החודש פ"ה, שמקום שבו לא היו ישראל בזמן בית שני עושין שני יו"ט שני ימים. האם יש להחיל דין זה על מקומות בא"י כיום כמו השומרון שבו לא היו יהודים בזמן ההוא, וכן על הערים שנתחדשו במדבר ארץ ישראל כדימונה, ירוחם וכד'? תכתבו ותחתמו בספר החיים ובספר הזכרון
הרמבם כותב:
הַדָּשׁ כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב וְאֵין דִּישָׁה אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. וְהַמְפָרֵק הֲרֵי הִיא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ וְחַיָּב וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק בִּלְבַד פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בַּחָלָב שֶׁהוֹצִיא כִּגְרוֹגֶרֶת: