שגה בית המשפט בשיקול הדעת כשביטל בקשתו של ראש הממשלה לדחיית עדותו במשפטו

משפטו של ראש הממשלה עתיד להימשך, והסנגוריה ביקשה מבית המשפט דחייה לתקופה מסוימת בשל העובדה שאנו נמצאים במלחמה רב-זירתית שטרם הסתיימה, ואחריתה אינה ידועה. ראש הממשלה הרי עומד בראש הפירמידה על מנת לנהל את המלחמה הזו. למרבה ההפתעה, בית המשפט לא נעתר לבקשה אלא בצורה חלקית. 

 

מצד אחד, ניתן לומר: "אשרינו וטוב חלקנו", שכן המסורת מבחינה בין מלכי ישראל למלכי בית דוד. מלכי ישראל לא דנים ולא נדונים, כי הם רודנים ואין אפשרות לנהל איתם דין אמת. לעומת זאת, מלכי בית דוד דנים ונידונים. דווקא מי שראוי לדון, ראוי גם להיות נדון. כאשר יש הכנעה ושוויון, אזי מדובר במנהיגות ראויה. במובן זה, כל הכבוד למערכת המשפט. 

 

עם זאת, דומה שלעתים המערכת המשפטית שלנו חסרה את הפרופורציות הנכונות. אין אין מדובר בביטול המשפט אלא בדחייה בלבד, בשל העובדה שמדובר במלחמה ארוכה שטרם הסתיימה. איננו יודעים מתי תסתיים וכיצד תסתיים, וכיוון שמדובר רק בדחייה, הרי יש לאפשר לראש הממשלה להיות מרוכז אך ורק בביטחון המדינה ובביטחון העם. 

 

בנוסף, בכל הנוגע לביטחונו האישי, אין ספק שהאויב חותר בכל רגע נתון לפגוע בו. בית המשפט אינו מקום בטוח; זהו מקום גלוי לעיתונאים רבים, ולכן דומה שבית המשפט שגה כשלא קיבל את בקשת הסנגוריה. 

 

מעבר לעניין זה של שיקול הדעת השגוי, המשפט עצמו עתיד להימשך, אך התנהלותו עד כה אינה מבשרת טובות לא למדינה ולא לתביעה. עד כה הציבור מתרשם שמדובר בדברין לא מבוססים 'ריקועי פחים ציפוי למזבח'. ויש ניסיונות לגייס עדי מדינה על מנת להגיע להרשעה. זהו הרושם שמתקבל, כך אנו שומעים. 

 

לכן, אין מדובר במשפט שהוא תפארתה של התביעה או המדינה, אלא במשפט שראוי שיסתיים במהרה, ובוודאי לא בתקופה הקשה הזו. במובן זה, נראה כי גם שיקול הדעת של התביעה וגם זה של בית המשפט לוקים בחסר.