שאלה בפרשת שבוע

שלום עליכם מארי,
ידועה דעתם של הגאונים בעניין גילגולי נשמות ועל כך שרס"ג התנגד לאמונה זאת בכל תוקף
וידוע שרבנו לא התייחס לעניין כלל ועיקר (אני משער שהוא לא ראה עניין להזכירו או שבתקופתו רעיון זה לא היה נפוץ),
רציתי לדעת מה מקור מחשבה זו שיש גילגול נשמות? האם יש דרך שאפשר לומר שהדבר נכון?
הרי זה סותר את עניין הבחירה חופשית, אם אדם יורד לעולם ואז מכריחים אותו לשוב בשביל לנסות לתקן...
זה אומר שאין לו בחירה חופשית...
דבר נוסף,
בגמרא ביבמות ס"ג עמוד ב כתוב,
אמר רבי אסי, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, פירש רש"י שישנו פרגוד שחוצץ בין השכינה למלאכים

שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול מהי דעת הרב בעניין קביעת רגע המוות?
האם המוח והנשימה מספיק או גם דופק הלב נחשב כחי?
האם הרב נמנה עם הפוסקים שאומרים שהרס המוח וגזע המוח נחשב למוות וודאי וניתן לבצע התרמת לב,או שהרב נמנע עם הפוסקים שאומרים שלמרות שהוח מת ואין נשי ה כל עוד יש דופק ההתרמה תחשב לרצח כפול מצד התורם ומצד הנתרם בהוצאת ליבו הישן אם ההשתלה לא תצליח.
בברכה ובהוקרה

לק"י
לכבוד הרב רצון הי"ו
בשלום רב
ברצוני להתייחס כתלמיד לפני רב לתשובתך על סירוב פקודה.
כמובן שכולנו משרתים בצה"ל, כמו כן כמובן שכולנו נגד סירוב פקודה, דאל"כ הצבא יתפרק[כלשונך בתשובה].
אולם רבנו הרמב"ם פסק בהלכות מלכים ומלחמות[פ"ג ה"י] "ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצווה שאין שומעין לו" וכי רבנו לא חשש שצבא המלך יתפרק?

שלום עליך מארי
שאלתי הראשונה: שמעתי הרמב"ם אומר שאין יסורים ללא עוון. האם הרמב"ם מסכים שישנה אפשרות שה' מיסר אדם ומקשה עליו כדי להיטיב לו יותר באחריתו? מה שנקרא 'יסורים מאהבה'.
אם לא, הכיצד מתורצת הגמרא המפורשת בברכות דף ה'. שם מתואר בהרחבה על "כל שה' חפץ בו מדכאו בייסורים..." וכד'.
שאלתי השניה: האם אסור לומר את הפסוקים "רפאני ה' וארפא..." בין פס' דזמרא לבין "ישתבח"?
שאלתי השלישית: נניח סיימתי תפילת 18 ערבית. החזן עדיין מתפלל עמידה. באיזה שלב מותר לי לעקור רגלי לאחר שפסעתי אחורה?