מארי לא התעלם מתשובת הרמב"ם רע"ב, משום שאינו מכיר בייחוסה לרבינו, שהרי מארי הביא אותה שם, שלוחין ושותפין, ג, [ז] [ה] אות ז ולא פקפק בה. אלא כוונת המחבר שמארי באות ח, הביע דעתו, שרבינו מרחיק ההרשאה. בכל אופן, אפילו באופנים שמכשירים הראב"ד והכס"מ ומארי לא עימת דעתו זו, עם תשובת רבינו סי' רעב, שהובאה באות הקודמת ז', ובאמת שההבדל בין רבינו לבין הראב"ד והכס"מ, שהם מתירים לכתחילה כשבעל דינו בעיר אחרת, או שהוא אלם, שיש למורשה אפילו מצוה, ואילו רבינו, גם לפי תשובתו הנ"ל, למרות שמותר להיות מורשה בנסיבות כאלה, זה רק בשעת הדחק, ולכן צריך האדם להשתדל להתרחק מן ההרשאה, שיש בה התערבות על דין לא לו.