תכנים לקריאה נוספת
פילגש גרושה לכהן לדעת הרמב"ם
שלום רב,
בפשטות, האיסור המרכזי לכהנים לקחת גרושה/זונה/חללה הוא בקידושין:
שנאמר: לא יקחו
וכך משמע מספר המצוות ומהרמב"ם איסורי ביאה י"ז.
מה הדין לגבי כהן שרוצה לקחת פילגש גרושה אשר טובלת לנידתה?
אמנם נחלקו הפוסקים בהיתר פילגש בכלל, והרמב"ם אוסר
אבל לדעת המתירים פילגש שטובלת לנידתה, מדוע כהן יהיה אסור
לקחת פילגש גרושה?
ראיתי באוצר הפוסקים באבן העזר ו שמביא שיש לדעת הרמב"ם לכל
הפחות איסור דרבנן, ולא הבנתי מנלן?
כיצד ניתן ללמוד מהרמב"ם איסור דרבנן?
האם עפ"י הרמב"ם ט' באב שנדחה ליום ראשון, מתקיימים בשבוע הקודם לו האיסורים שחלים לשבוע שחל בו ט' באב?
האם הרמב"ם התבסס על הגמרא בירושלמי מסכת תענית פרק ד', כפי שמציין הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת?
אם זהו המקור לפסיקה המיוחסת דעת הרמב"ם, אזי כיצד יתכן ליחס לרמב"ם הפנייה לתלמוד הירושלמי?
כאשר הרמב"ם ממליץ לתלמידו המובהק, יוסף בן יהודה, לו הוא כתב את מורה הנבוכים, לא לכלות את זמנו בלימוד התלמוד, כי הרמב"ם מיצה במשנה תורה את כל התלמוד, ועדיף שישב וילמד את משנה תורה בע"פ.