לעניין שיפון ושיבולת שועל, אין נפקא מינה. כי גם הללו הסוברים שאינם כמו אלו שנזכרו במשנה, מודים שהשיפון ושיבולת השועל של ימינו הם מין דגן, ולכן דינם כדין מיני דגן. ויש לברך עליהם המוציא או מזונות, הכל לפי הדבר הנאכל. מיני אפייה - פת, מיני בישול - מזונות. פת הבאה בכיסנין - מזונות. הבעיה היא ביחס לכוסמת, שבמשנה חלה, א, א, נמנו הכוסמין כמין חטים, וכן פירש הרמב"ם שם, כוסמין – חיטה מדברית, שכן פסק בהל' ברכות, ג, א, אולם הכוסמת שנזכרה בשמות, ט, ל, תרגם רס"ג אלכרשינה, וביאר הר"י קאפח ז"ל, הכרשינין שהם מיני קטניות. ולכן אם המוצר שאדם מחזיק בידו מכיל כוסמת שלפי המינון היא מין ממיני הקטניות, ברכת הפת שלה – שהכל. ואם המוצר לפי המינון הוא בעצם כוסמין, שהוא מין ממיני החיטה, הרי דין ברכות המאפים והטיגונים ממנו – כדלעיל.